פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה ה
מתני' המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל. כל היכא דתנן יוציא מיד בשנדרה היא וקיים לה הוא וכל היכא דקאמר לזמן וכגון חדש אחד רגל אחד במפרשת עד אותו זמן:
מפני שנועל בפניה. דלת של שמחה והסרת יגון ובבית האבל נועל בפניה שלמחר היא מתה ואין מי סופדה:
משום דבר אחר. שבני אדם פרוצים מצויים שם:
שתאמרי לפלוני כו'. מפרש בגמרא:
גמ' מה ת"ל והחי יתן אל לבו. שהרי כבר כתיב באשר הוא סוף כל האדם ובודאי יתן אל לבו:
אלא עבד דיעבדון. עשה כדי שיעשו לך ולזה יתן אל לבו:
משום שם רע. שבני אדם פרוצין מצויין שם ויוצא עליה שם רע כשתלך שם והיינו משום דבר אחר:
מה שאמרת לי ביחיד. דברים של קלות:
תמן. בבבל אמרין כגון מעשה ער דש מבפנים וזורה מבחוץ וזהו שתמלא ותערה:
דברים של בטלה. של שטות שתהא ממלאת עשר כדין מים ותערה לאשפה מפני שנראית כשוטה וכן מייתי לה בבבלי לתרווייהו: