אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

מתני' המדיר את אשתו שלא תתקשט. כגון דאמרה קונם בושם פלוני עלי וקיים לה הוא:

בעניות שלא נתן קיצבה. לדבר הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא פליגי בה כמה היא קצבה:

ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קישוטיה שלשים יום ויכולה היא ליהנות ממה שנתקשטה לפני הנדר והלכה כרבי יוסי:

גמ' כיני מתניתא. כלומר דרב הונא ועולא פליגי בכמה הוי קצבה לרב הונא אם לא נתן קצבה כלל יוציא מיד ואם נתן קצבה לזמן מועט כגון לי"ב חדש דסתם קצבה הכי הויא תמתין עד אותו זמן אבל אם נתן קצבה לזמן מרובה אינה צריכה להמתין אלא יוציא:

עולא בר ישמעאל. קאמר דדוקא בשלא נתן קצבה כלל הוא דיוציא אבל אם נתן קצבה אפי' לזמן מרובה ואפי' עד עשר שנים מותר לקיימה:

שאין שועל עפר פרין מת. כלומר אפילו נדרה בדברים שבינו לבינה שלא תתקשט בסם שמשיר את השער וה"א דיכול הוא להפר נדרה קמ"ל דלא כדאמר בבבלי שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר ואינו מזיקו:

חוץ מן הרגל. קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל. וכן פליגי בבבלי שם:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה