אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית

פרק ו · הלכה ב

הלכה א

מתני' ומת חתנו. ונפלה לפני יבם:

יכול הוא שיאמר. או חלון או יבם ואפילו היה אחיו עם הארץ והוא ת"ח יכול הוא לומר לו לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן:

גמ' ולא דברים שהן קונין באמירה הן. בתמיה הא הפוסק מעות לחתנו דברים הנקנין באמירה הן כדרב גידל בריש פרקין דלעיל וכיון שכן זכה בהן אחיו ויהא היבם מוציא בדין מידו:

תני בר קפרא פוסק לשם כתובה ע"מ לכנוס. כלומר סתם הפוסק לחתנו דעתו ע"מ לכנוס הוא וכיון שלא כנס אינו חייב לתת לאחיו:

וכיני. ותניא נמי הכי דאינו קונה בפסיקה אא"כ כנס וכדמפרש רבי אבין:

הפוסק. בתוספתא פ' בתרא דמכילתין קתני הפוסק מעות לבתו קטנה ופשט לו את הרגל כופין אותו ליתן וקס"ד דעל האב קאי והילכך קמתמה הא לגדולה לא אמאי:

א"ר אבון. מאי כופין אותו ליתן דקאמר כופין הבעל ליתן גט דעדיין לא קנה בפסיקה עד שלא כנס וכיון שאין לאב מה ליתן כופין אותו לפוטרה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה