פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ב
מתני' ומת חתנו. ונפלה לפני יבם:
יכול הוא שיאמר. או חלון או יבם ואפילו היה אחיו עם הארץ והוא ת"ח יכול הוא לומר לו לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן:
גמ' ולא דברים שהן קונין באמירה הן. בתמיה הא הפוסק מעות לחתנו דברים הנקנין באמירה הן כדרב גידל בריש פרקין דלעיל וכיון שכן זכה בהן אחיו ויהא היבם מוציא בדין מידו:
תני בר קפרא פוסק לשם כתובה ע"מ לכנוס. כלומר סתם הפוסק לחתנו דעתו ע"מ לכנוס הוא וכיון שלא כנס אינו חייב לתת לאחיו:
וכיני. ותניא נמי הכי דאינו קונה בפסיקה אא"כ כנס וכדמפרש רבי אבין:
הפוסק. בתוספתא פ' בתרא דמכילתין קתני הפוסק מעות לבתו קטנה ופשט לו את הרגל כופין אותו ליתן וקס"ד דעל האב קאי והילכך קמתמה הא לגדולה לא אמאי:
א"ר אבון. מאי כופין אותו ליתן דקאמר כופין הבעל ליתן גט דעדיין לא קנה בפסיקה עד שלא כנס וכיון שאין לאב מה ליתן כופין אותו לפוטרה: