פני משה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה א
מתני' יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וכו'. דחמשה ענוים כתובים בתורה גבי יום הכפורים וכל הני דקחשיב איקרי עינוי וה' עינויים הן דשתייה בכלל אכילה ואע"ג דאכילה ושתייה בעונש כרת הן משום דבעי למיתני שאר עינוים דלית בהו כרת קתני אסור בכולן דבאיסור שוים הן:
המלך והכלה ירחצו את פניהם. מלך משוה דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך והכלה כדי לחבבה על בעלה וכל ל' יום מיום החופה קרוי הכלה:
והחיה. יולדת תנעול את הסנדל מפני הצינ':
דברי ר"א. אכולהו קאי אמלך וכלה וחיה והל' כר"א:
גמ' ענוש כרת הוא. על אכילה ושתיה ואת אמר הכין בתמיה דקחשבת אכילה ושתיה באיסור בלבד כמו אינך:
לפחות מכשיעורין נצרכה. אכילה ושתיה דקתני אסור בפחות מכשיעור מיירי דאע"ג שחצי שיעור אסור הוא מן התורה אינו ענוש כרת אלא על השיעור:
תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה וכו'. ברייתא היא בת"כ:
שאסרתי לך במקום אחר. בשבת אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר ביה"כ עינוי שחייבין עליו כרת הוא וזהו האכילה כמו שמצינו בדבר אכילה שחייבין עליו כרת ואלו הן וכו':
דבר שהוא עינוי בבית נפש בתוך חלל הגוף. ואיזו וכו':
ולמה ששה דברים. דקחשיב במתני' ומנין לנו רמז לכל אלו:
כנגד ששה ענוים האמורין בפרשה. גבי יום הכפורים תרי באחרי מות ושלש בפרשת אמור וחד בפנחס:
והא ליתנון אלא חמשה. דאע"ג דששה פעמים הוזכר לשון עינוי מ"מ הציוויין אינן אלא חמשה תענו ועניתם באחרי מות ותרי ועניתם בפרשת אמור וחד בפנחס וכל הנפש אשר לא תעונה האמור בפרשת אמור אין זה ציווי כשארי עינויין המוזכרים:
ואחד מוסף ברחיצה. כלומר אע"פ שאין מקרא הזה צווי כמו שאר המקראות של עינוי מ"מ יש בו רמז עינוי לדבר מן הדברים המוספין הן על אכילה ושתיה כגון רחיצה או אחד משארי הדברים המוספין דקחשיב במתני' ורחיצה דנקט לאו דוקא אלא משום דרחיצה היא הראשונה מכל הני דקחשיב הלכך נקט לה. וא"נ ואחד מוסף סיום דברי ר' תנחומא הן וכלומר אחד מכל הני דקחשיב במתני' מוסף הוא ונרמז בקרא דכי כל הנפש אשר לא תעונה וכדאמרן. ותיבת ברחיצה אדבתרה קאי וציון הוא להמתני' ברחיצה ר' זעירא וכו' ועיקר:
בתענית צבור. שגוזרין על הגשמים וכיוצא בזה מרחיץ וכו' וגרסינן להא לקמן בפ"ד דתענית ומקצת הסוגיא הובאה לעיל בפ"ב דברכות בהלכה ז':
תרי מרטוטה. שורה סמרטוט אחד מערב יוה"כ ויהב ליה תחות כדה תחת כד שתתנגב במקצת ולמחר מעבירה על פניו:
והא קתני אין בין וכו'. ואמאי מחלק ר' יהושע בן לוי ביניהן:
הורה ר' בא כהן תנייא. כהך תנא דברייתא:
בסיכה כהדא דתני וכו'. גרסינן להא בפ"ב דמעשר שני בהלכה א' עד הוי אומר זו סיכה ועיקרא דהאי מילתא בהא דלקמן בענין סיכה התם היא דשייכא ושם הוא מבואר בחיבורי על סדר זרעים וע"ש:
תני כל אלו שאמרו אסורין וכו'. בתשעה באב ובתענית צבור אם יצא לדרך נועל וכו' וגרסינן להא נמי בפ' בתרא דמועד קטן:
אית תניי תני יוצאין באמפלייא. של בגד ביה"כ ואית תניי תני וכו'. וגרסינן להא ביבמות בפרק י"ב בהלכה א':
סוליסא. זהו אנפלייא של בגד:
א"ל ר' יצחק לריב"ל מה היא דין מי התיר לך זה דס"ל כהתנא דהתוספתא דמכילתין פ"ד דגריס בנעילת הסנדל אפי' באנפליא של בגד וא"ל איסתניס אנא ומותר לכ"ע:
לחד מן קריבויי דנשיא. לאחד מהקרובים של בית הנשיא:
אן מן הדא. הוראה זו ממי הוא והשיב לו מדריב"ל וא"ל שאני ריב"ל דאיסתניס הוה:
איתא חמי. בתמיה בא וראה אם ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לכ"ש דהא טבילה בעי ולמה לי למיתני בתשמיש המטה:
תיפתר במקום שאין טובלין. לקרי שאינן נוהגין בתקנה זו או דמתני' קודם שהתקין עזרא טבילה היא נשנית:
אין קרי אלא מתשמיש המטה וכו'. גרסינן להא לעיל בפ"ג דברכות בהלכה ד' עד אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח. ושם מפורש:
המלך. טעמא על שם מלך ביופיו וכו' לפיכך מותר ברחיצה. והכלה מפני איבה שלא תתגנה על בעלה ויהיה לה איבה ממנו:
הוינן סברין מימר. מעיקרא על סופה היא דמיתני דברי ר"א דלא קאי אלא על הסיפא והחיה וכו' ולבתר כן אשכח תני בברייתא על כולהון קאי המלך והכלה ברחיצה והחיה בנעילת הסנדל הכל הוא מדברי ר' אליעזר: