פני משה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ט
מתני' ואלו. היו מזכירין אותן לגנאי:
על מעשה לחם הפנים. כדמפרש בגמרא:
היה יודע פרק בשיר. בהכרעת קול נעימה:
על מעשה הכתב. שהיה קושר ארבעה קולמוסים בארבע אצבעותיו וכותב שם בן ד' אותיות בבת אחת:
על הראשונים. במתני' דלעיל מבן גמלא ואילך:
ועל אלו נאמר וכו'. ובגמרא איכא חד מ"ד דבית גרמו ובית אבטינס לאחר שמצחו תשובה לדבריהם נתקבלו ולא נאמר שם רשעים ירקב אלא על הוגרס ועל בן קמצר:
גמ' ואלו לגנאי וכו'. כל זה היא מהתוספתא פ"ב:
ורודין מבחוץ. שאופין ורודין הפת מבחוץ לתנור:
כהאי דתנינן תמן. בפ"ה דשקלים אלו הממונין שהיו במקדש וקחשיב התם בית גרמו ובית אבטינס:
חד אמר כשירי כל דור ודור באין למנות. וכולן נקראין על שם הראשונים ולהאי מ"ד על כולן נאמר זכר צדיק לברכה ואף בית גרמו ובית אבטינס דאל"כ לא היו נקראים כשרים שבדור על שמם:
מ"ד מי שהיה באותו הדור וכו'. כלומר ולא הוזכרו אלא אלו שהיו נקראים כך בדורם א"כ על כולם אף על בית גרמו ובית אבטינס נאמר שם רשעים ירקב שאע"פ שמצאו תשובה לדבריהם לא קבלו חכמים את חשובתם שמכל מקום היה להם ללמד ועוד שלא חורו עד שכפלו להם שכרן:
ועל כולן היה בן זומא אומר וכו'. משום שרצו לדחותן וסוף סוף הוכרחו לשלוח אחריהם ולכפול להן שכרן:
ואין שכחה לפני המקום. שלא תאמר אולי נשכחתי כמת מלב אין שכחה לפניו ברוך הוא ואין אדם נוגע במוכן לך:
הדרן עלך אמר להם הממונה