פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק יד · הלכה ז
מתני' שני אחין פקחין כו' כונס. את החרשת ואם רצה להוציאה אח"כ יוציאה:
או חולץ או מייבם. להפקחת ולא קתני הכא אם רצה כו' דהואיל ופקחת היא מסתמא רוצה לקיימא:
שני אחין א' חרש כו' כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתא גט דידיה כו' כדלעיל:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. חרשת מפיקח שנפלה לפני יבם:
נשמעיניה כו'. ברייתא זו גרסינן ג"כ התם לסיועי לר' יוחנן דיפה כח היבם דמאכיל אע"פ שלא אכלה מעיקרא וטעמא דרחמנא רביי' לייבם כדאמרינן התם:
סליק פירקא בס"ד