אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק יא · הלכה ד

הלכה ג

מתני' האשה כו' בני הכלה. הודאין:

מתו כשירין. הודאין:

התערובות לבני הזקנה. כלומר לנשי בני הזקנה כדמפרש בגמ':

ובני הכלה. לנשי בני הכלה ודאין:

אחד. מן התערובות חולץ תחילה והדר מייבם אידך ממ"נ אי האי דחלץ לה היא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אישתריא לה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דהיא אשת בן אחיו ומותרת לו ואי האי דחלץ לה הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ הויא כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קא מייבם:

גמ' א"ר יוחנן כיני מתני'. כן אנו מפרשין להמתני' דהאי לבני הכלה לבני הזקנה דקאמר כמו לנשי בני הכלה כו' כדבמתני':

זאת אומרת. ממתני' דקתני דמייבמין לכתחילה לאשת בן אחיו:

שמותר אדם לישא אשת בן אחיו. ולא חיישינן משום ביטול מצות יבמין דשמא ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה לו משום כלתו. והכי דייק לה בריש מכילתין מכלתו דמתני' התם והכא עיקר דלכתחלה מיירי כמה שכתבתי שם:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה