אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ה

הלכה ד

מתני' הסריס. סריס חמה דדומיא דאיילונית קתני דבידי שמים וסתמא כר"ע דלא חולץ ולא מייבם ולא חולצין ומייבמין לאשתו:

וכן איילונית. כדאמרינן בפ"ק:

בעלה פסלה. שהואיל והיא פטורה מן היבום אסורה משום אשת אח שלא במקום מצוה:

גמ' איזהו סריס חמה כו' אפילו שעה אחת. שלקה ממעי אמו ובבבלי דף פ' מפורש סימניו:

הושיט ידו. למעי אשה וסירסו מבפנים קודם שיצא לאויר העולם:

ד"ה אסור כו'. דהרי סריס אדם הוא ומיקרי נמי סריס חמה דהרי לקוי ממעי אמו הוא וכדמפרש ואזיל:

נותנין כו' במחלוקת. כלומר לפי המחלוקת דר"א ור"ע למר סריס אדם גרע לענין חליצה ולמר סריס חמה גרע ובזה נותנין עליו חומרי שניהן ולד"ה לא חולץ ולא מייבם:

מחלפ' שיטתי' דר"א. קשיא דידיה אדידי'. וחסר כאן וצריך לגרוס הכא מקודם המתני' דנידה סוף פ"ה וכדפריך בבלי שם דתנן בן כ' ולא הביא ב' שערות יביא ראיה שהוא בן כ' והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם. כלומר שנולדו בו סימני סריס חמה כדאמר התם דברי ב"ה כו' וקאמר שם ר"א הזכר כדברי ב"ה אלמא לר"א סריס חמה לא חליץ:

תמן. במתניתין דהכא וכן דרך הש"ס הזה לנקוט בלישניה כמו שהוא גורס במקום אחר דשייך לשון תמן:

ואת אומר הכין. בתמיה כדפרישית דקאמר במתניתין דנידה דלא חליץ:

אלא לעונשין. הא דאמר התם הזכר כדברי ב"ה לאו אהא דאמרי לא חולץ אלא לאשמועינן דעד עשרים מחשבינן ליה לקטן אם לא הביא ומכאן ואילך גדול הוא אלא שהוא סריס וחייב בעונשין שבתורה. וכן משני רבי אלעזר התם:

זו דברי ר"א כו'. במתניתין:

דו מתניתא. דמתני' הכי משמע דקתני סתמא הסריס כו' וא' סריס אדם וא' סריס חמה במשמע. אבל בבבלי מוקי לה כרבי עקיבא דדומיא דאיילונית קתני וכדפרישית במשנה:

אנדרוגינס. בתוספת' סוף פ"ב דמכילתין קתני דלא חולץ ולא מייבם ולפיכך בעלה פסלה שעומדת עליו באיסור אשת אח וכן פסק הרמב"ם ז"ל ריש פ"ו מהלכת יבום דאנדרוגינס אין לו זיקה כלל:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה