פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ג
מתני' אם הלכה. שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומ' נקבל ממך:
ואם לדין. שאתה דן ק"ו מעצמך יש להשיב ובגמ' מפרש מה היה להם להשיב:
לא כי. בבבלי מפרש אפי' אני דן בעצמי אין לכם תשובה ומ"מ הלכה אני אומר כך מקובל אני מרבותיי:
נתינים. גבעוני' שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם לעבדים לחוטבי עצים ושואבי מים:
גמ' עמוני. כתיב ודרשינן ולא עמונית:
ודכוותה. נימא נמי אדומי כו'. ומשני כתיב על דבר אשר לא קדמו כלומר דשאני הכא דמפרש טעמא דקרא על דבר אשר לא קדמו דרכו של איש לקד' ואין דרכה של אשה לקדם:
היה להם לנשים לקדם. לקראת נשים:
ומשני כתיב אשר שכר כו' ואין דרכה של אשה לשכור. ובבבלי מתרץ לה כל כבודה בת מלך פנימה:
שהיה משוחרר מן העונות. שהיה צדיק וגבר על יצרו:
שחש. עצמו כנמר בזריזות:
וביאר את ההלכה. נוטריקון חושים ובערא לשון ביאר והוליד לשין לימד שהוליד ולימד ההלכה עמוני כו':
לא צורכה דלא ויולד מן כו'. לא היה צריך לכתוב אלא כן ויולד מן נשיו:
דלא. הוא לשון אלא בש"ס הזה דפשוטו של מקרא משמע דחושים ובערא נשיו היו:
אלא ע"י נתחדשה כו'. ולהכי קאמר מן שע"י נתחדשה:
כתוב א' אומר הישראלי. בשמואל. וכתוב כו' בד"ה א' ב' ופליגי בזה דרשב"נ דריש דישמעאלי היה ושם ישראלי לדרשא ע"ש שנתגייר:
לב"ד של ישי גרסינן. דהא אביגיל בת ישי היתה ואמר ג"כ להאי קרא פנו אלי וגומר כלומר שהיה דורש ג"כ ענין זה שיפנו כל אפסי ארץ לה':
ורבנן אמרו. דמפקי שם ישמעאלי לדרשה:
או נקיים דברי רבי. שמואל הרמתי וכן הוא בבבלי פירקין:
אני אין לי אלא משנה. ברייתא דלקמיה כלומר דיהיב טעמא דלא דריש לה כרבנן שחגר מתניו כו' דאין לי אלא כברייתא זו דשמעינן שכבר נתחדשה הלכה זו בימי בועז ולא היה צריך יתר הישמעאלי לחגור חרבו על זה:
משדה מואב תחילה. דאז נתחדשה הלכה שיהו מקבלין נקבות משדה מואב וזו שבה תחלה והשבה וגו' קרא יתירא דריש:
אחורי. ראי' אחריתי שאמר לה ותעזבי וגו' שמעצמך עשית שעדיין לא ידעת שמקבלין אותך דעכשיו נתחדשה הלכה. א"נ אחורי אמרי לה כמו אית דאמרי לה מהאי קרא דרשינן ועיקר:
מאתמול שלשום. אל עם אשר לא ידעת מאתמול שלשום קדריש:
לא היינו מקבלין אותך. דעדיין לא נתחדשה הלכה אלא היום ועכ"פ ש"מ דבב"ד של בועז כבר נתחדשה ההלכה:
בת גר עמוני כשרה. לכהונה כדלקמן:
בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואתבדת. כ"כ דרך מרחוק הלכת עד שעברת ג' נהרות עד שבאת לכאן ואתבדת שהבאת דברי כזב דמ"ש בת גר עמוני מבת גיורת עמונית אלא היא כו':
לא כן צריכה. לא היה צריך להשמיענו דבת גר עמוני כשירה אלא כשהיתה אמה מישראל וקמ"ל שלא תאמר כשם שנתחללה אמו כו' דביאתה בעבירה ובתה פסולה לכהונה קמ"ל דאפ"ה כשירה כדלקמיה:
עם שהן עשוין ב' עממין. דהיינו עמוני דזכרי' אסורין ונקבות מותרות ואפילו נשא ישראלית בתה כשירה דהכי דרשינן עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה מב' עממין מישראלית וגר ומעם שיש בו ב' עממין זהו גר עמוני וכאיכא דאמרי בבבלי דף ע"ז:
לא אמר כן. דפליג על דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן אלא דרבי יוחנן ס"ל דבת גר עמוני מישראלית פסולה לכהונה:
מטיפה פסולה. שביאתו בעבירה:
ותני כן. דאם נתגיירו דהולכין אחר הפגום כדלקמיה וכן בגר עמוני שנשא ישראלית בתו פסולה:
עממין זה בזה. כגון עמוני שנשא מצרית:
עד שלא נתגיירו כו'. דבאומות הולכין אחר הזכר:
נתגיירו כו' לאחר ג' דורות. דהלך אחר הפגום שבשניהם ובבבלי ע"ח משמע דהא דאמר רב יוחנן שם בעכומ"ז הלך אחר הזכר בז' עכומ"ז ולענין לא תחיה כל נשמה לבד וכדרבי חזקיה דהכא לקמיה ולענין בת גר עמוני מישראלית לכהונה מסיק התם לעיל לרבי יוחנן דכשירה וכדרבי אבהו דהכא:
מתניתא אמרה כן. דבעכומ"ז הלך אחר הזכר:
מותר לקנותו עבד. חסר כאן וה"ג כמו גי' הבבלי ת"ל וגם מבני התושבים הגרים עמכם. שבאו מעכומ"ז אחרים ונעשו אבותם תושבים עמכם:
יכול אפי' א' מן הכנענים שבא על אחת מן העכומ"ז ת"ל אשר הולידו כו'. שאמו מארצכם ילדתו שם ולא מן הגרים אשר בארץ שאמו משאר עכומ"ז ואח"כ בא לגור אצל אביו בארץ דדרך האשה לדור במקומה ודרך איש לגלות הילכך הנולדי' בארץ ודאי אמו מז' עכומ"ז והנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר העכומ"ז ואביו כנעני ומעטי' קרא דהלך אחר הזכר:
עבדים מהו שיעלה להם דורות. לאחר שנשתחררו ונתגיירו כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. ה"ד כגון גר עבד שהיה מתחילה עבד עמוני ונשא שפחה מצרית לאחר ג' דורות. א"נ דקרי ליה גר עבד ע"ש שצריכין להתגייר לשם עבד ולשם שפחה:
נתגיירו. ואח"כ נתגיירו ממש ומיבעיא לן אם אותן ג' דורות עלו לה בהיותה שפחה. וה"ג אין תימר עבדי' עלו להם דורות מותרין מיד ואין תימר עבדי' לא עלו להם דורו' זכרים כו' ונקבות אין מותרות אלא לאחר ג' דורות דלא עלו לה אותן הדורות והוי כמו שנתגיירו מתחילה והלך אחר הפגום כדלעיל ולא איפשיטא:
מה היה להם להשיב. לחכמים לדר"ש במתני':
הרי בת בנו ובת בתו. יוכיחו כדאמר בבלי שם עריות יוכיחו שלא אסר בהן אלא ג' דורות והוא בכלל ועשה בהן נקבות כזכרים דבת בתו כבת בנו:
משיבין דבר שהוא ממזר כו'. בתמי' דמח"כ ממזר הוי:
משיבין דבר שהוא כרת. בתמיה דמה לעריות שיש בהן כרת:
ומקרא מסייעני. דכתיב במצרי ואדומי בנים אשר יולדו להם וגומר בנים ולא בנות דמותרות מיד דרבנן דרשו אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה כדאמר התם דכל הנולדים להן אפי' נקבה במשמע:
כר' שמעון. לר"ש שמענו דס"ל דכשר כדמפרש ואזיל:
ולא דריש עשירי. בניחותא כלומר דלא ס"ל ג"ש דעשירי ממזר מעמוני כדפי' רש"י ז"ל דתנא בספרי דבי רב נאמר כאן עשירי ונאמר בממזר עשירי מה להלן איסור עולם אף בממזר איסור עולם ור"ש לית ליה האי ג"ש. א"נ י"ל כר"ש לדברי ר"ש דמדייק בני' ולא בנות וכן נמי דור אחד עשר שבממזר כשר לדידי' דדייק עשירי והג"ש לית ליה:
תני ר"א בר"ש. דפליג דלא מכשר אלא נקבות לאחר עשרה דורית וכר"ל בבבלי שם. וה"ג מה להלן זכרים אסורין ונקבות מותרות אף הכא כו':
כר"מ. דס"ל ג"ש במקום שכתוב כלומר ממקום שכתוב שם כדאמר לקמן פ' נושאין הלכה א' וילפינן ממנה דהכל נילף ממנה וזהו כמ"ד דון מינה ומינה בבבלי:
כן רבי אליעזר בר"ש אומר ג"ש כו'. דהא דממזר אסור איסור עולם ילפינן מעמוני וילפינן נמי מה להלן זכרים כו':
מעתה אפי' מיד. יהו הנקבות מותרות:
ומשני מעשירי ולמעלן. דוקא דזה לבד ילפינן מעמוני דהא עד עשירי לא איצטריך לן למילף מג"ש:
דלא הוה. דלא חיי וכדמסיק:
שלא לפרסם את החטאים. וכן הוא בבלי סוטה פרק ואלו נאמרין ואע"ג דעולה באה ג"כ על חטא שבאה על הרהור הלב מ"מ אין כ"כ גנות כחטא שיש בו מעשה:
וגם הוא חכם ויבא רע. כתיב בישעיה ל"א:
לא מסתברא דלא כו'. כלומר הכי הוי צריך למימר ויבא טוב דלא מסתבר לומר תאר החכמה אצל הרעה:
אלא ללמדך כו'. כלו' דבסילוק ממזרים איירי שאף שמביא דבר לעולם בחכמה הוא מביאו שנוטל הכשרים עמהן שלא לפרסמן:
ואת דברו לא הסיר. סיפיה דהאי קרא ודריש דבריו מלשון דבר וכ"כ למה וקם וגו' כדי להכרית הממזרים:
מהו כן הא אזלא כו'. זהו שאני שומע לקרות ממזר דלא כרב הונא:
עמך הייתי. שגם אני באותו מעמד הייתי כדאמר רב הונא זה אלא שסיים בדבריו דדוקא כשאינו מפורסם ומה את מתמה:
אף לעתיד. כי היכי דהשתא אין הקב"ה מפרסם הממזרים:
אין הקב"ה נזקק. לפרסם אלא לשבטו של לוי:
כאדם שהוא שותה בכוס נקי. מזקק ומצרף אותו להיות נקי:
נפסיד. בתמיה שיהו הממזרים שלהן מתפרסמין:
עושה עמהן צדקה. דאין זה הפסד אלא צדקה הקב"ה עושה עמהן דאין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת. א"נ דר"ח פליג דקאמר אף עמהן עושה צדקה שלא לפרסמן וכדדריש בבלי עשרה יוחסין מאי מגישי מנחה בצדקה צדקה עושה הקדוש ברוך הוא עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה וכדרבי יוחנן לקמיה:
מתניתין אמרה כן. דלא רצו חכמים לפרסמן:
אבל כו'. וכן הוא שם ועיין כל זה שם ומ"ש שם ובסוף פ"ג דקידושין:
ה"ג העבודה שאני מכירן ומה נעשה ונשתקעו בהן גדולי הדור וכן בעשרה יוחסין:
לפשחור בן אמר. בימי ירמי' הי' וכולן נשתקעו בכהונה גרסינן שמתוך שהיו אוכלין בתרומה מחמת עבדי כהנים היו מחזיקין עצמן ככהני' ונשאו בנות כהונה ונטמעו:
עיקר טרונייא. היחוס והשבח שלהן הן עזותן ובני מריבה מדכתיב ועמך כמריבי כהן:
הדא עירו דמושהן. עיר הנקראת מישא בבבלי גם היא מינייהו: