פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ו
מתני' גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה וכרבנן דאמרי יש גט אחר גט:
גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. דאסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודה לא נפקא דביאה פסולה היא:
ומאמר לזו צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קידושין וכר"ע כדמוקי בבבלי:
גמ' ע"ד דרבי. דאמר לעיל מאמר קונה בע"כ:
מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. אם מאמרו של בן ט' נמי הוי מאמר דהא לא בעינן לדעת:
ופשיט לה ביאת גדול גומרתו כו'. כלומר דבשלמא בגדול הואיל וביאתו קונה לגמרי הילכך במאמרו אמרינן דקונה ומשייר:
ביאת קטן גומרת. בתמיה כלומר אבל בקטן מי גומר לקנות בביאה דהרי ביאת בן ט' אינו אלא כמאמר בגדול דקונה ומשייר כדלקמן:
מאמרו כו'. ואי אמרת דמאמרו הוי מאמר וקונה ומשייר א"כ מה בין ביאתו למאמרו:
ואית דבעי מימר. דהכי מקשינן דאם מאמרו הוי מאמר א"כ מה בין מאמרו של גדול כו' ולא ניחא להו למיפרך כלישנא קמא דמאי קושיא דבאמת בקטן לא שייך לחלק והילכך מקשי ממאמרו של גדול ומסיק דלית ליה לבן ט' מאמר:
דברי ר"מ. בשם ר"מ דעשו ביאתן כו' דקונה ומשייר:
וכמה דאת אמר כו'. בניחותא דלר"מ כמו דביאתו כמאמר בגדול הוא ודכוותה נעשה חליצת בן ט' כגט בגדול גרסינן וכן הוא לקמן פ' האשה הלכה י"ז וכן בבלי צ"ו דחליצתו לר"מ דוחה כגט בגדול שפוסל ע"י אחין וצריכה חליצה וכן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:
ורבנן אמרי. דאין לו חליצה ומפרש טעמא ולמה אמרו עשו ביאת בן ט' כו' דהואיל דמצינו ביאה בגדול קונה שלא לדעת ובקטן דאין לו דעת מיהת כמאמר שוויי' רבנן:
אבל דנעשה חליצת כו'. דהרי חליצת גדול עצמה אינה אלא לדעת: