אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ג · הלכה ט

הלכה ח

שהיו בהן. לאחיו קידושי ספק או גירושי ספק דהויא ספק צרת ערוה:

הרי אלו. הצרות חולצות ולא מפטרה בלא כלום דילמא לאו צרת ערוה היא:

ספק קרוב לו. שהי' ח' אמות מצומצמות ביניהן בר"ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמותיו ספק בד' אמותיה אי נמי בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה דהוי נמי ספיקא דרבנן כדמסיק בבלי דף ל"א:

כתב בכתב ידו כו'. כדאמרינן בפרק בתרא דגיטין דהרי אלו ג' גיטין פסולין לכתחילה ואם ניסת הולד כשר וה"נ חולצת כיון דבדיעבד גיטא הוא ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא ואי שרית לה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת:

גמ' לית כאן ספק גירושין ממש. בתמיה:

כיצד כו'. כלומר דמתמה על דלא נקט האי גוונא דקידושין נמי בגירושין דהא נמי ממש ספק גירושין הוא ולא משני הכא כלום ובבבלי שם מסיק דכל שיש בקידושין יש בגירושין וזהו דגירושין לאו דוקא ומשום דזהו בקידושין נקט לה דדוקא הוא למעוטי זמן דליכא בקידושין. ואפשר לפרש הכא נמי בניחותא לית כאן כו' כלומר דזהו דנקט לאו דוקא דלא זה ממש ספק גירושין אלא דאיכא נמי ספק קרוב לו כו' כדמפרש ואזיל:

בשם רבי חלפתא דמן הוה. שם מקום ובבבלי גיטין דף פ"ו גריס דמן הונא וכן נמי אמר שם הא דלקמיה:

וכולן אם נישאת כו'. אשלשה גיטין פסולין קאי דחשיב להו במתניתין ופלוגתא היא שם אם תצא ורבי יוחנן אמר לא תצא שלא להוציא לעז ממזרות על בניה:

בתו כו'. השתא קאמר דבמתני' נמי לענין הערוה וצרתה הכין הוא ולחומרא:

בתו. והה"ד כל העריות וחדא מינייהו נקט ואם נישאת לשוק בגט זה מאלו הג' גיטין שנתגרשה מאחיו:

לא תצא. דאמרינן דהוי גיטא וצרתה לא הויא צרת ערוה:

וכדי לזוק. כלומר לזקוק הצרה להתייבם:

צרתה שנישאת לשוק בגט זה. כלומר ע"י גט של הערוה והרי חשבינן לגיטא והצרה זקוקה ליבום הוא ולפיכך תצא ומרישא לא שמעינן אלא לכתחילה וקמ"ל אפי' בדיעבד:

וכן בתו שנישאת לאחיו. כלומר אם יש כאן עוד אח וייבם את הבת והרי גיטה הוי גט ואינה זקיקה דהויא גרושת אחיו ולפיכך תצא:

צרתה שנשאת לאחיו כו'. כלומר שיש כאן עוד אח אחר וייבם את הצרה לא אמרינן דהואיל והבת נישאת לאחיו השני אם כן זו לאו בת ייבום היא דהא מבית א' הן אלא אמרינן דגט הבת הוי גט וא"כ זו זקוקה ליבום היא וכן אפי' לאבי' דלאו צרת ערוה היא וכל הני חדא מחבירתה שמעינן אלא דקמ"ל בזה אפי' דיעבד וכמו דגט כשר בעלמא הוא ולא תצא וכן לענין יבום בדיעבד ואף על פי דלכתחילה חולצת ולא מתייבמת:

ג' שטרות הללו. במלוה גובין מבני חורין כו' ובכתב ידו תניא בהדיא סוף פרק גט פשוט הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסי' בני חורין וקא משמע לן דאף בהני תרתי אחריני:

הדא דתימר. לא שנו אלא בשלא הוחזק כו' כלומר שאין החייב מודה לו:

אבל הוחזק. שלאחר שמסר הלוה למלוה כתב ידו בא לפני הב"ד הודה בפניהם שהוא כתב ידו וכתבו לו ב"ד קיום הרי הוא מעתה כשטר שיש בו עדים וגובה ממשעבדי:

ורבי יוסה בעי. על זה דאם אין החייב מודה אפי' מב"ח לא יגבה:

אלא כן אנן קיימין. בזה דאפי' הוחזק אינו גובה ממשעבדי וכן אמרינן בבלי שילהי גט פשוט:

ולמה אינו גובה. ממשעבדי דהרי כשטר הוא עכשיו:

מפני קנוניא. דחיישינן שהמלוה עם הלוה עושין קנוניא על הלקוחות:

מפני שהוא פסול. שלא נעשה כתקנת חכמים בעדים ומבנ"ח גובה שהחייב הודה:

עד כדון כו'. כלומר דרבי אבין מסיים למילתיה דעל כרחך טעמא לאו משום קנוניא הוא דעד כאן שייך קנוניא כשלוה הזקן כלומר האב לוה ושיעבד נכסיו בכתיבת ידו דאיכא למימר דשקר הוא וקנוניא עושין:

אלא בשלוה האב ושיעבד הבן. בשביל חוב זה נכסיו אית לך לומר מפני קנוניא בתמיה דהיכי שייכא כאן קנוניא דהרי כבר יש בידו כתב ידו מאביו ועכשיו הבן הוא ששיעבד הנכסים אלא ע"כ בזה טעמא מפני שהוא פסול וה"נ בעלמא אפי' הוא שיעבד בעצמו טעמא מפני שהוא פסול:

א"ר אבין כו'. כלומר דהוסיף עוד ראיה מגיטי נשים דלא שייך קנוניא אלא כו':

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה