אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

מתני' איסור מצוה. בגמ' מפרש:

אלמנה לכ"ג. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אשתו לפניו:

גרושה כו'. כגון שעבר אחיו המת ונשא גרושה וחלוצה וקידושין תופסי בחייבי לאוין הילכך כשמת צריכה חליצה ולייבם אסורה ולפוטרה בלא כלום אי אפשר דלא אלים לאו למיפטרה כדאמרינן בריש מכילתין:

גמ' עריות מד"ס. שניות ואמאי קרי להו מצוה דמצוה מן התורה כו' מלאו דלא תסור:

ואיסור קדושה אלמנה לכ"ג. וקרי לה איסור קדושה דכתיב וקדשתו וגו' ול"ג הכא אלה המצות עד לקמן:

ואית דמחלפין. דאלמנה לכ"ג איסור מצוה הוא דכתיב בסוף ספר תורת כהנים אלה המצות וכל שם מצוה אחת היא כלומר כל מה שמפורש בזה הספר ואזהרת כהנים התם כתיבא וכר' יהודה בבלי שם:

ואיסור קדושה. עריות מד"ס כדמסיק כל הפורש מעריות נקרא קדוש. כלומר שמקדש עצמו אפי' במותר לו מן התורה כגון שניות שלא יבא לידי עריות מן התורה:

קדוש הוא כו' בבלי ברכות דף י':

על מנוי. סדין שלו:

מנין לשניות. רמז מן התורה:

האל. דכתיב כי את כל התועבות האל (ויקרא י"ח):

קשות. דמשמע תועבות הקשות כדכתי' את אילי הארץ לקח (יחזקאל י"ז):

מכאן שיש למטה מהן. רכות וקלות מהן ואסורות:

ואלו הן השניות כו'. וכן הוא בבלי כ"א אלא שקצת הנוסחא נשתנית:

אשת בן בנו. כלת בנו:

ואשת בן בתו. כלת בתו:

אשת אחי אמו. בין מן האב בין מן האם:

ואשת אחי אביו מאמו. דאלו מן האב אסורה לו מן התורה:

כולהון אין להן הפסק. דאפילו למעלה מהן עד סוף הדורות אסיר:

חוץ מאשת אבי אמו גרסינן וכזעירי שם דמוסיף על רב בזה ואשת אבי אבי אמו מותרת:

כולהון יש להן הפסק. כלומר אפי' הני דקחשיב מקודם כדמסיק דבר קפרא מוסיף לחשוב נמי אם אבי אמו ואם אבי אביו ואותן בלבד אסורות אבל למעלה מהן מותרות. וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' אישות דאם אבי אמו ואם אבי אביו אסורות בלבד ולא ציינו המפרשים שם מקום מבוא דין זה ובבבלי אינו מבואר דין זה דלמאי דדחי שם דף כ"ב דרב אההיא מתני' קאי א"כ כולן דחשיב קודם אין להן הפסק:

כלת בנו יש לה הפסק. ובבבלי מסיק דכלת בתו דוקא יש לה הפסק. דאין בצידה צד כלה דאורייתא אבל כלת בנו אין לה הפסק:

מה פליג. מה חילוק ומה הטעם דיש לה הפסק וקאמר דכלת בנו ממקום אחר באת ולא ממנו ורב לטעמי' כדאמר לקמן:

זרע היוצא ממנו. בנו ובתו אסור ואין להן הפסק דבת בן בנו ובת בן בתו אסור עד סוף הדורות:

טעם דרב. לטעמיה דרב אברהם אסור כו' ובבבלי הן שניות דר' חייא דאמר שם שלישי שבבנו ושבבתו כו' ובעי' דלא איפשיטא היא אם יש להן הפסק. והרמב"ם ז"ל פסק שם דיש להן הפסק. ולא קשיא מכלת בנו דאין לה הפסק דלכאור' כ"ש הוא בת בן בנו דקרובי עצמו הן דכבר תירצו התוס' שם דכלת בנו יש לאוסר' שהן בני ירושה ושכיחא גבי':

כל שאילו נקבה מן התורה אסורה. שאם היתה נקבה היא ערוה מן התורה:

בזכר אשתו אסורה. משום שניה כדמפרש ואזיל:

אית לך אף תרתי. בתמיה אם יש לך לומר דנגזור אף גזירה לגזירה כדמסיק:

אמו תורה. מן התורה ואם אמו שניה ואסרו אם אביו מפני אם אמו ויש לפרש נמי דבניחותא קאמר דיש לך בכאן לגזור אף גזירה לגזירה כדאמר בבלי שם דכל הני גזירה לגזירה נינהו וטעמא דכולהו דבי אימא רבתא קרי להו:

וכן אשת בנו כו'. אסרו אשת בן בתו גרסינן מפני אשת בן בנו כדאמר שם לא אסרו כלה אלא מפני כלה. וכן ר' מתניי' אמר דאית לך עוד הני תרתי. דגזרינן גזירה לגזירה:

אשת אביו כו'. וטעמא דכולהו דבי אבא רבא קרי ליה:

אשת אחי אביו כו'. וטעמא דכולהו דבי דודי קרי להו וכדאמר שם:

רבי חונא שמע כולהון כו'. כלומר דפליג דלאו גזירה לגזירה נינהו אלא דילפינן מהאי קרא. וגרסי' לה לקמן ריש פ' נושאי' ועיקרא דהאי מילתא בפרק אלו הן הנשרפין וכאשר ציינתי שם עם הגי' נכונה:

כתיב ערות אשה ובתה וגו' את בת בנה ואת בת בתה לא תקח שארה הנה זימה היא וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו וילפינן זימה זימה לג"ש:

מה למטן ג' דורות. בת בתה או בת בנה שהן דורות למטן ועם אשתו הן ג' דורות אף למעלן דורות עליונים ג' דורות שאף אם חמותו אסורה:

מה למטן בל"ת. דכתיב לא תקח אף למעלן דלא כתיב ביה אזהרה יליף בג"ש דבלא תעשה:

מה למעלן דרך נישואין. דאיש אשר יקח כתיב ודרשינן דדוקא דרך נישואין כשהראשונה נשואה לו חייב על השניה משום אמה אף למטן כו':

מה למטן עשה בת זכר כבת נקבה. דבת בנה כבת בתה:

אף למעלן עשה אם זכר. אם חמיו כאם חמותו:

והשתא מסיק למילתיה מה אית לך למימר מה יש לך לרבות מכאן אם חמיו ואם חמותו כדאמר לעיל מה למטן כו' אף למעלן ג' דורות וא"כ לא תהיה אם אביו כאם חמיו ואם אמו כאם חמותו ומן התורה אסורין:

אסרו אשת אביו כו'. כלומר דהשתא לאו גזירה לגזירה נינהו אלא דאסרו אשת אבי אביו מפני אם אביו שהיא מן התורה אסורה כאם חמיו ואסרו אשת אבי אמו כו' וכהאי כללא דלעיל דכל שבנקבה אסורה מן התורה בזכר גזרו באשתו:

לא תהיה כו'. כלומר דכן נמי אין אנו צריכין דגזרו כלת בתו אטו כלת בנו והיא גופה גזירה אלא לא תהיה אשת בן בנו כבת בן אשתו דהא הואיל בנקבה אסורה כו' וכן לא תהיה כו':

והא מתניתא פליגא על רב. דאמר כל שבנקבה אסור כו' דהרי קתני בברייתא הובא' בבלי שם מותר אדם כו':

אלא חורגתו. הא אסורה עליה מן התורה משום בת אשתו ואפ"ה הרי חורגו זכר וקאמרת דאשתו מותרת ולא גזרו בה. בבבלי מקשי נמי כה"ג על רב ומפרק לה דלא אמר רב האי כללא אלא היכא דמקרב לה בחד קידושין לאפוקי אשת חורגו וכן כל הני דחשיב שם דבתרי קידושין מקרב לה:

אשת חמיו כו'. משום דנראי' כחמותו:

אי. ואם תאמר דמן התורה היא אסורה כחמותו הרי מצינו דוד שנשא רצפה כו' פילגש שאול. ובבבלי קאמר דאשת חמיו מותרת ודעת ר"ת בתו' שם דאח"כ אסרוה וכהאי תלמודא וכן דעת הטור א"ה סי' ט"ו:

יסבון כו'. ינשאו במקום שאין מכירין אותן שהן חורגין דליכא משום מראית העין. ובבבלי פ' משוח מלחמה דף מ"ג קאמר בהדיא דמותרת דקלא אית למילתא:

תמן תנינ'. פ"ג דכריתות דף י"ד הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו אם נשאה בנו כו':

רבי יוסי אומר אם עבר הזקן ונשא'. אביו של זה ואח"כ בא עליה זה חייב אף על אשת האב:

מה עבר. זה הזקן:

עבר על ד"ס. שהרי שניה היא לו או משום שהיא בת בת בנו או משום שהיא כלת בנו דהא חייבנו לבריה משום כלתו וכן אמר שם:

הדא אמרה. אם נשמע מכאן דשניות אין להן הפסק ואע"ג דהיא עצמה שניה היא דקס"ד דעבר על ד"ס דקאמר משום שהיא בת בת בנו והרי בברייתא דלעיל לא קחשיב לה משום שניה אלא ע"כ דלאו דוקא קתני והיא נמי שניה היא דבת בנו ערוה מן התורה היא וא"כ שמעת מינה נמי דכל הני שניות דקחשיב להו לאו דוקא הן ואין להן הפסק:

וכי שניות כו'. לא שניות לדברי תורה בתמיה אבל לא שניה לשניות ודוקא הן:

וכולהון משום כלת בנו. כלומר הא דקתני עבר הזקן משום כלת בנו הוא דקחשיב לה בברייתא דלעיל ולא משום בת בת בנו. ורש"י ז"ל שפי' שם דהוי מצי נמי למימר משום בת בת בנו לשיטתא דהבבלי אזיל וכר"ח דאמר הכי שלישי שבבנו ושבבתו שניה. א"נ יש לפרש האי דקאמר וכולהון משום כלת בנו ה"ק דודאי התם דקאמר עבר הזקן טעמא משום כלת בנו ויותר אין להוסיף על השניות והכא דאמרינן כולהון אין להן הפסק וכר' חנין לעיל טעמא משום כלת בנו דאין לה הפסק כדתני בהדיא בברייתא בבבלי כלתו ערוה וכלת בנו שניה כו' עד סוף כל הדורות וטעמא כדפרישית לעיל וגזרינן נמי בכל השניות משום כלת בנו:

ור' חזקיה בשם יונה. קאמר דלא רבי אבהו אמר כן אלא ר' אלעזר היא דשאל כן לר"י:

שמנה שניות שנינו. בברייתא דלעיל וזה הא הרי תשע ממתני' דכריתות עבר כו' דהיא בת בת בנו:

וכולהון כו'. והשיב לו דכולהון משום כלח בנו וכדפרישית. והרמב"ם ז"ל פסק בזה כהבבלי וכר"ח דחשי' לה שניות אלא דפסק שם דכל השניות יש להן הפסק חוץ מד' נשים כו' וטעמיה כדפרישית לעיל משום דבעיא דלא איפשט' היא ובדרבנן לקילא. אלא דעדיין צ"ע דהא בהדיא קאמר שם בכריתות כדתני' כלתו ערוה כלת בנו שניה וכן אתה מוצא בבת בנו ובבת בן בנו עד סוף כל הדורות דאלמא אפי' שניות דר"ח איי להן הפסק. וצ"ל דהי' גורס התם כמו בבבלי הכא וכן אתה אומר בבנו ובבן בנו עד סוף כל הדורות ועל כלת בנו קאי וכדאמרן:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה