אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מתני' וייבם כו'. ואח"כ נולד כו' ואפ"ה עדיין זיקת יבומי הראשונים עלי':

ומת. המייבם:

ר"ש אומר כו'. בגמרא מפרש אהייא קאי:

גמ' ר"ש אומר המאמר כו' ואת אמר אכין. בתמיה דקס"ד דר"ש אעשה בה מאמר קאי ולפיכך מתמה דהא לר"ש ספוקי מספקא ליה אם המאמר קונה והאיך קאמר מייבם לאיזו שירצה כו' כדמסיק להקושיא:

ומייבמין לבעלת מאמר. בתמיה:

וחש לומר שמא לא קנה מאמר גרסינן. דניחוש לומר שמא לא קנה המאמר של זה שמת ונמצאת שהיא עומדת בזיקת אחיו הראשון שלא היה בעולמו:

וחולצין לבעלת מאמר כו'. כלומר דחליצה נמי לא אפשר לבעלת מאמר דניחוש שמא קנה מאמר והא השני' זקוקה לו ולא נפטרת בחליצת בעלת המאמר דאשת אחיו שלא הי' בעולמו היתה והה"ד בזה אם לא קנה מאמר נמי הוי מצי לאקשויי אלא משום דלייבם טפי ניחא להקשות אם לא קנה מאמר והילכך בחליצה אם קנה מאמר קאמר כלומר דאפילו קנה מאמר נמי לא שייך חליצה בה לפטור הצרה:

הווי. על כרחך מה דאמר ר"ש על רישיה דמתני' קאי ייבם כו' דהראשונה יוצאת כו' ועלה פליג ר"ש דמייבם לאיזו שירצה כו' כדאמר טעמא לקמי':

מודה ר"ש בראשונה. במשנה ראשונה נולד ואח"כ ייבם דמותר וכרב פפא בבלי י"ט ולא קשיא דרישא לא איצטריך דהשתא בסיפא ביבם ואח"כ נולד אסרי רבנן רישא מיבעיא דלא זו אף זו קתני:

אשכח. ברייתא דתני עוד היא במחלוקת וחלוק הוא ר"ש אף בראשונה וכרב אושעיא שם:

מה בין ראשונה כו'. לר' יוחנן דקאמר דמודה בה ר"ש:

ראשונה. נולד האח קודם שייבם זה בא ומצאה באיסור שלא היה בעולמו:

והשני כו'. דכבר ייבם זה:

אשת אביו. שהיתה נשואה לא' מן השוק קודם לידתו של זה וכשנולד בא ומצאה בהיתר מה אמר ר"ש אם ה"נ תהא מותרת:

ומשני לא אמר ר"ש אלא ע"י כו'. כלומר אם בא ומצאה בהיתר יבום אבל לא באיסור אחר וכן כל הני בעיא דלקמי' וכה"ג מפרק לה בבלי כ' דלא אמר ר"ש אלא ביבום משום דאיסורא דאית לי' היתירא הוא:

גרושה שנעשי' אלמנה. אם נימא דלר"ש מותר' לכהן הדיוט הואיל ועכשיו בהיתירא היא לו:

את אמר כו'. אדבתרה קאי וכמו אמר מר הוא כלומר דאת אמר ר"ש דאמר מייבם כו' ארישא דמתני' קאי ובעי הש"ס מה אמר ר"ש אסיפא אם עשה בה מאמר ואם בא עליה או חלץ לה כדלקמן. והני בעיא דלעיל ממילא איפשיט דלא אמר ר"ש אלא ביבום כדלעיל ולא רצה הש"ס להאריך:

נשמעיני'. האי בעיא מן הדא כו' ברייתא הובאה בבלי י"ט עשה בה מאמר ואח"כ נולד לו אח ולא הספיק לכונסה עד שמת ר"ש אומר ביאתה או חליצתה של א' מהן כו' כדמפרש לקמיה דעל השניה קאי:

ואם חלץ לבעלת מאמר כו'. כלומר הא דאת אמר ביאתה כו' של א' מהן לאו אבעלת מאמר קאי אלא אחבירתה דפוטרת לבעלת מאמר כדמפרש ואזיל:

את אמר כו'. דמה נפשך אם קנה מאמר הוי ליה כיבם ולבסוף נולד:

שתיהן נשיו. כלומר דאפי' הראשונה מותרת לר"ש:

ונפטרה בחליצת חבירתה. דהא מאמר ככנוסה והוו להו מבית אחד:

לא קנה מאמר. הרי שפיר יבם לשניה דאשת אחיו שהיה בעולמו היא ולאו צרת ערוה היא ואין הראשונה צריכה חליצה אלא יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו וממ"נ בעלת מאמר פטורה:

ואם חלץ כו'. כלומר אבל אם חלץ לבעלת מאמר שהיא ראשונה לא נפטרה השני' וצריכה חליצה דשמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה ויבום בראשונה דממילא פטורה משים אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצתה אינה חליצה:

שמא קנה כו'. החזרת לישנא היא:

מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו דר"ש ורבנן בזה הא רבנן במתני' נמי אמרי השניה חולצת:

חלץ לראשונה. לבעלת מאמר ובא על השניה איכא בינייהו והאי חלץ לראשונה לאו דוקא דהא חליצתה לאו כלום היא אלא כלומר אפי' חלץ לראשונה כו':

על דעתין דרבנן. דאמרי המאמר קונה מקצת ביאת ערוה היא דהויא צרת ערוה במקצת:

אינה ביאת ערוה. דהא לדידיה ממ"נ השני' מותרת:

בא על הראשונה כו'. לאחר שעשה בה מאמר זה שמת:

לרבנן. הראשונה ביאת ערוה דהא אפי' ביבם ולבסוף נולד אסרי:

והשניה צריכה גט. לביאתה וחליצה לזיקתה דצרת ערוה במקצת היא:

וע"ד דר"ש שתיהן צריכות גט. כדמפרש ואזיל:

הראשונה צריכה גט שמא קנה מאמר. והוי יבם ולבסוף נולד וביאתה ביאה ואסור לקיימה שמא לא קנה מאמר וערוה היא:

שמא קנה יבום שמא קנה מאמר. כלומר דשמא קנה מאמר ושתיהן מבית א' וא"כ קנה יבום הראשונה והשני' נפטרה מביאת חבירתה גרסינן דבית א' הוא בונה ולא שתי בתים וצריכה גט לביאתה:

ר"ז בשם רב ששת אמר. דאשכח חדא ברייתא דתני תמן לדברי ר"ש שתיהן אסורות. וקשי' אמאי שתיהן אסורות דאם קנה מאמר שתיהן מותרות דהא כיבם ולבסוף נולד הוא לר"ש וכדאמרן:

לא קנה כו'. ואם לא קנה מאמר אלא דהוי צרת ערוה בזיקה מ"מ קשיא:

קנה זיקה. כלומר אם זיקה ככנוסה שתיהן מותרות דהא אפי' הראשונה מזיקת אחיו שהיה בעולמו היא:

ואם לא קנה זיקה. דלא הוי ככנוסה וא"כ הראשונה אסורה דלא פקעה ממנה זיקתה הראשון מאחיו שלא היה בעולמו ואכתי השניה מותרת דזיקה לאו כלום היא ולא הויא צרת ערוה:

ומשני שמא לברייתא דר"ז ס"ל זיקת ר"ש כו' דזיקה לר"ש כמאמר לרבנן דמיא דקונה ומשיירת היא והילכך אף השניה אסורה דהויא צרת ערוה במקצת ע"י זיקה:

וקשיא צד כו'. כלומר דמ"מ קשיא אמאי שניה אסורה ופטורה לגמרי דהא הרי יש בצרה זו צד איסור מה שקנה זיקה וצד היתר שלא קנה זיקה וחליצה מיהת צריכה:

אמר רבי שמי וכי כו'. כלומר דאין אומרים מה נפשך בעריות לדון בה צד היתר וצד איסור כדמפרש ואזיל:

מאי כדון גרסינן. מה טעם:

כהיא דאמר כו'. כל יבמה שאין כולה לפנים. לפני היבם שיש בה צד איסור צד הקנוי שבה מה שהיא זקוקה לו נידון משום ערוה שהרי אינה יכולה להתייבם והוי לה גופה כצרת ערוה וערוה פוטרת צרתה והכי אמר לקמן פ' ב"ש הל' ז' ושם גריס שאין כולה לחוץ וחדא היא. וצ"ל לפ"ז דרבנן דמתני' דס"ל המאמר קונה ומשייר וחולצת הצרה דלא סבירא להו הא דאמר ר' שמי אלא אליבא דר"ש קאמר הכי לברייתא דר"ז:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה