פני משה על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ז
מתני' ר"ש בן מנסיא אומר וכו' והוליד ממזר. ממנה שהביא פסולים בישראל ואי אפשר לו לתקן זה והן לו לזכרון ואין עונו נמחק בתשובה:
יכול הוא לחזור. דמי גניבתו וגזילו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא:
מעוות. משמע שהיה מתוקן ונתקלקל ונתעוות:
גמ' דע. שזה גרם להם שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים להרביץ תורה ולהגדילה וכדדריש מקרא על מה אבדה הארץ וגו' שאלו לא עזבו את התורה היתה התורה מחזירן לטובה כדלקמן:
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
אותי עזבו. לילך אחרי ע"ז ועל זה אוחרה אם לא היו עוזבים את תורתי לגמרי:
ותורתי שמרו. אף לעתים עתים:
השאור שבה היה מקרבן אצלי. קיצור לשון הוא וכמו מאמר שאור ותבלין הנותנין טעם וכלומר התורה שהיא שאור ותבלין נגד היצה"ר כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי התורה תבלין ואלו לא היו עוזבים את התורה לגמרי כבר השאור והתבלין של התורה היה מקרבן לחזור אצלי לעבודתי:
למוד תורה. אפי' שלא לשמה אלא כדי להתכבד בה שמתוך וכו':
מתקלסין. משתבחין מבני אדם שהולכין אחריהן לכבודן היה נותן עיניו בתלמידים שיבטלו מלימוד וילכו להתעסק במצוה ואמר המעשה קודם לתלמוד אבל נמנו וגמרו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ובשיש שם מי שיעשה כדלקמן. וגרסינן לה עד סוף הלכה לעיל בפ"ג דפסחים בהלכה ז' וע"ש: