אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה א

פרק א

מתני' הקלין שבדמאי. דמאי דא מאי מפני שהוא ספק וזהו התבואה והפירות הנקחים מעמי הארץ שאינם נאמנים על עשרות וחבר הלוקח מהם צריך להפריש תרומת מעשר ומעשר שני אם היא שנת מעשר שני אבל תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ עליה לפי שהיא בעון מיתה וגם אין לה שיעור מן התורה שחטה אחת פוטרת כל הכרי והכל נזהרים בה ומעשר ראשון ומעשר עני צריך להפריש מן הדמאי שהמוציא מחבירו עליו להביא ראיה ויכול בעל הפירות לומר ללוי או לעני הבאים ליטול המעשרות הבא ראיה שאין פירות הללו מעושרין וטול אבל בתרומת מעשר ליכא למימר הכי שהאוכל טבל שלא הורמו ממנו מתנות כהונה חייב מיתה והלכך מפריש תרומת מעשר ויתננו לכהן ומעשר שני נמי כדי שלא לאכלו בטומאה או שלא לאכלו חוץ לירושלם בלא פדיון והשתא קאמר התנא הכא דיש שהקלו חכמים ולא גזרו עליהם דמאי ואלו הפירות דקחשיב להו במתני' לפי שחזקתן מן ההפקר הן דלא חשיבי והלכך פטורין הן מן הדמאי:

השיתין. תאנים מדבריות:

והרימין. פי' בערוך פולצראקי בלע"ז:

ועוזרדין. זערוד בערבי ובלע"ז סורביש ובל' אשכנז שפייארלינג:

ובנות שוח. תאנים לבנים המגדלות מג' שנים לג' שנים ומתגדלות ביערים:

ובנות שקמה. תאנה המורכבת בערמון:

ונובלות התמרה. תמרים שאינם מתבשלים באילן ותולשין אתם ומניחים זה על זה עד שיתבשלו א"נ נובלות תמרים שהפילתן הרוח קוד' בישולן:

והגופנין. ענבי' שמניחין אותם בגפן בסוף הבציר ובקושי מתבשלים:

והנצפה. צלף שקורין קאיפרי בלע"ז:

וביהודה האוג. אוג פרי אדום קורנאלו בלע"ז ורמב"ם אומר שהוא אילן שעושה כמין אשכולות אדומות וקורין אותו בערבי סומא"ק ולא היה זה הפרי חשוב ביהודה:

והחומץ שביהודה. בגמרא אמרינן שזהו בראשונה שלא היה היין שביהודה מחמיץ לפי שהיו מביאין ממנו נסכים וכן החומץ שביהודה לא היה בא אלא מן התמד לפיכך החומץ שביהודה פטור אבל לאחר שבטלו הנסכים והחומץ בא מן היין החומץ חייב בדמאי אף ביהודה כמו בשאר מקומות:

והכוסבר:

זרע גד תרגום ירושלמי כסבר קולייאנדרו בלע"ז:

חוץ משל דופרא. דו פירא שטוען פירותיו שני פעמים בשנה:

שקמונה. שם מקום:

המוסטפות. שנתבקעו בעודן באילן אחר בשולם שכל אלו חשובין הן וחזקתן שאינן באין מן ההפקר ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' לפי שרוב המינין הללו וכו'. לפיכך מנו אותן חכמים. וכלומר דלאו דוקא אלו אלא כל שחזקתן מן ההפקר פטור מן הדמאי ומפני שרוב מינין הללו מן ההפקר הן באין לפיכך מנו אותן חכמים:

לא שנו אלא דמאי. דוקא מדמאי הן פטורין לפי שכל עצמו של דמאי ספק הוא ובאלו לא גזרו חכמים אבל ודאי אם נודע לנו שבודאי לא עישרן חייבין הן במעשרות ור' יוחנן אמר דאין חילוק ואפילו ודאי הן פטורין לפי שחזקתן הפקר והפקר פטור מן המעשרות:

וקשיא על דר' יוחנן לא שנו וכו'. כלו' הא לא תנינן במתני' אלא שבמינין הללו הקלו חכמים משום דמאי ומשמע הא ודאי חייבין:

א"ר לא. אמר לך רבי יוחנן לפי שבכל מקום לא חשיב אלא דמאי. בכל מסכת זו מדבר בדמאי לפיכך נקט נמי באלו דמאי ולעולם הכא לא אתינן להשמיענו אלא אף ודאי פטורין הן שחזקתן הפקר:

מתני'. דלקמן בפרקין מסייע לר' יוחנן דלאו דוקא נקט דמאי דתנינן מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי כזיב הוא סוף המקום שכבשו עולי. בבל ולא כבשו עולי מצרים וכי שנייא היא מכזיב ולהלן בין דמאי בין ודאי הא כל מקום שלא כבשו עולי בבל פטור מן המעשרות לגמרי ואפילו מודאי ולאו דוקא דמאי קתני אוף הכי לא שנייא בין דמאי בין ודאי פטורין הן:

מתניתא פליגא על ר"ל. תוספתא דריש מכילתין דקתני התם הקלין שבדמאי השיתין וכו' חזקתן בכל מקום פטורין ואם היו משתמרין חייבין אלמא דאין חייבין אא"כ אם היו נשמרין וטעמא דהא עיקרן וכי לא מן ההפקר הן באין ואף אם הן ודאי פטורין וקשיא לר"ל:

פתר לה אחר רוב משמרין. כלומר לא תידוק מינה מדקתני אם היו משתמרין חייבין דש"מ דאם אינן משתמרין אמרינן דסתמן הפקר הן ואפילו מודאי פטורין דלא היא אלא כולה ברייתא בדמאי מיירי דאם הן משתמרין חייבין אפי' משום דמאי וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא דחייבין הן אף בדמאי מכיון דמשתמרין הן ואינן הפקר הא קמ"ל דהולכין אחר רוב משמרין דאם רוב מן המינין האלו משומרין הן חייבין כולן בדמאי ולקמיה מתמה עלה מאי אתא לאפוקי:

איתא חמי. ומתמה עלה הש"ס על האי שינויא דאכתי מאי קמ"ל דאם רוב מהן משומרין הן פשיטא דלדברי הכל חייבין הן בין בדמאי בין בודאי ואין כאן מחלוקת והשתא דייקינן אם אין רוב משומרין הן לד"ה פטורין הן מדינא בין מדמאי בין מודאי דהא הולכין אחר הרוב וסתמן הפקר הן ואכתי קשיא לריש לקיש:

מחצה על מחצה לית יכול. כלומר וכי תימא דלעולם לא דייקינן דאם אין רוב משומרין דפטורין הן אלא דלא אתי לאפוקי כי אם מחצה על מחצה והכי קאמר אם רוב משומרין הן חייבין אף בדמאי הא מחצה על מחצה פטורין מדמאי הא בודאי חייבין הן הא נמי לית את יכיל למידק הכי דהא אנן תנינן דכל היכא דאיכא מחצה על מחצה מחמרינן והוי דמאי ומשנה היא בפרק ב' דמכשירין המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסי' לבתיה' פטור שעדיין לא נקבע למעשר ואם למכור בשוק חייב שרוב המוכרי' בשוק מן הבית הן מביאי' וכבר הוקבע למעשר מחצה למחצה דמאי אלמא דמחמרינן בדמאי במחצה על מחצה:

א"ר זעירא. לא קשיא מהאי מתני' דמכשירין דהתם לא סוף דבר הקלים שבדמאי אלא אפילו דמאי עצמו כלומר דלא איירי האי מתני' באלו המינים שהקלו חכמים בדמאי אלא התם אפילו בדמאי עצמו וכלומר אפילו בשאר המינים שגזרו חכמים דמאי אשמעינ' רביתא ברישא דאם רוב מכניסין לבתיהן פטור אף מדמאי והלכך במחצה על מחצה אמרינן דמאי אבל הכא דבקלים שבדמאי איירינן לעולם אימא לך דה"ק אם רוב הן משומרין חייבין אף בדמאי ולאפוקי מחצה על מחצה דפטורין מדמאי והשתא איכא למימר הא בודאי חייבין הן וכדר"ל:

תני. האי לאו ברייתא הוא אלא מימרא כדמסיים ואזיל:

נכנס לעיר שרובה עכו"ם. ואין מעשרין אלא דאיכא ספק אם הן רוב משמרין או לא שמא הפקר הוא. לד"ה פטורין בכל. כצ"ל ואפי' לר"ל דלא קאמר אלא בדבר שסתמו חייב במעשר הוא נכנס לעיר שרובה ישראל וכו' ד"ה חייבין בכל דאין כאן אלא ספק אחד אבל אם יש כאן ב' ספיקות ספק רוב עכו"ם וכו' בהא תליא בפלוגתא דר"י ור"ל דלר' יוחנן אפי' מודאי פטורין כדינא דמתני' דהקלין שבדמאי תרי (ספיקי הוי ספק הפקר) ספק לאו הפקר ואת"ל לאו הפקר ספק מעושרין או לא וקאמר ר' יוחנן דאפי' בודאי אינן מעושרין ואין כאן אלא ספק אחד (ספק הפקר ספק לאו) הפקר (פטורין) וה"נ בהאי דינא דאפילו בודאי אינן מעושרין ונופל הספק האחד מכל מקום הואיל ואיכא ספק רוב עכו"ם ספק רוב ישראל (הוו להו) תרי ספיקי וכדינא דמתני' בדמאי אבל בודאי דאין כאן אלא ספק אחד חייבין וה"נ חייבין בודאי:

אילו הן השיתין. באילו השיתין שהן יוצאות מתחת העלין שאינן מתגדלות כמו שארי תאנים שהעלין תחת הפרי אלא הן יוצאות מתחת העלין והן המדבריות ונקראין שיתין ולא חשיבי:

הבכורות והמסוייפות. תוספתא היא בפ"ק:

ואלו הן הבכורות עד שלא הושיב שומר. כל שביכרו ונגמר בישולם קודם שיושיב שומר לשמרן:

ובשומר הדבר תלוי. בתמיה ואם אינו מושיב שומר כלל מה דינן:

א"ר יוסי. ה"ק בשאין בה כדי טפילת שומר שהן מועטין ואין בהם כדי לשכור שומר להיות מטפל בהן לשמרן והלכך לא חשיבי:

אלו הן המסוייפות. שאינן מתבשלות אלא בסוף:

משיקפלו המקצועות. כדתנן בפ"ח דנדרים עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות והן הסכינים שהם מיוחדים לחתוך התאנים כשעושין מהן עיגולין נקראין מקצועות וכלומר עד שיכפלו הסכינים ומכניסן לתוך קתיהן שמצניעין אותן לשנה הבאה. פי' אחר המקצועות הן המחצלאות שמייבשין עליהן התאנים:

הרי אלו חייבות. לעולם מפני שהן חביבות עליו והן בחזקת משתמרות:

השיתין שבצפורי. מפני שהן חשובין שם:

נסתייפו התאנים. תוספתא היא במעשרות פ"ג:

נסתייפו. שכבר הוא סוף מלקיטת התאנים ונמצאים שם תאנים שאינן מתבשלות כל צרכן עולמית והוא משמר שדהו מפני הענבים שאין דעתו מפני התאנים אלא מפני הענבים שבתוך השדה שעדיין לא הגיע עת הבציר או ענבים שכבר הוא סוף ענבים ונמצאים שם ענבים שלא יתבשלו כל צרכן והוא משמר שדהו מפני הירק שבתוכה:

אם נכנס הוא הפועל ובעל הבית מקפיד עליו. שלא יטול מן אלו התאנים או הענבים אסורות משום גזל וחייבין במעשרות ואם לאו פטורין דהפקר הן:

נכנסו לוכל במסוייפות. נכנסו לשדה אילן של תאנים לאכול מסופי התאנים וצווח בהן השומר ומשך ר' יוסי בר"י את ידיו מלאכול מהן הואיל והשומר מקפיד עליהן:

אמר לו רבי אכול ואל תשגיח בהשומר שכבר נתייאשו הבעלים מהן והרי הן הפקר:

ר' יוחנן בעי. על זה:

צווח ואת אמר הכן. הרי השומר צווח וא"כ הבעלים מקפידין שהושיבו שם שומר בשבילן ואת אומר שנתייאשו מהן:

אמר ר' יונה יאות הוא מקשי. ר' יוחנן דמדהושיב שומר ודאי הבעלים מקפידין עליהם. והא מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דתנינן לקמן בפרק ג' ממעשרות:

הסיאה. פוליי"ו בלע"ז:

והאזוב. בערבי צעת"ר:

והקורנית. שדריאה בלע"ז:

שבחצר. ודרך אלו שצומחין מאליהן ואפ"ה אם היו בחצר המשמרת חייבין במעשר דסתמא לאדם קיימי ומדקתני בחצר ש"מ הא בגינה אפי' נשמרין פטור וקשיא לר' יוחנן דהא האי עובדא לאו בחצר הויא. ומשני תמן יכול הוא לומר לו הרי כל העולם כולו לפניך. כלומר שהרי הן מאליהן צומחות ויכול הוא לומר להשומר מה אתה מקפיד. הרי הן נמצאים בכל מקום והלכך בגינה אפי' היו נשמרים פטורין דבטלה דעתו אצל כל אדם שאינן נשמרין אלא בחצר אבל הכא שאין התאנים מצויין בכל מקום יכול השומר לומר כלכלה אחת היא שנשארו מהן כדי להשימן בכלכלה אחת ואני משמרה לבעה"ב שלי ויאות מקשי ר' יוחנן דמסתמא בעה"ב מקפיד עליהן:

תני. בתוספתא דמכילתין ריש פ"ק והכי איתא התם ר' יוסי בר' יהודה אומר הנובלות הנמכרות עם התמרים חייבות וחכ"א עד שלא יטילו שאור פטורות משיטילו שאור חייבות. וחסר כאן סוף דברי ר' יוסי עד ראש דברי חכמים:

שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים כדתנן בפ"א דמעשרות תמרים משיטילו שאור:

מה. ושואל הש"ס לדברי ר' יוסי בר' יהודה מה האי דקאמר נמכרות עם התמרים אם הן שתי קופות זו בצד זו ואחת של נובלות ואחת של תמרים חשובין ולפי שהן נמכרות כך מקפיד בעה"ב עליהן וקסבר ר' יוסי דאף הנובלות לא הוו הפקר. או דבעינן זו עג"ז ואז הנובלות נחשבות כתמרים הטובות ולא שנייא ופשיט לה דאין חילוק דהיא זו בצד זו והיא זו עג"ז בשתיהן לא מקרי נמכרות עם התמרים דבקופות בפ"ע הן אלא כי אנן קיימין אליבא דרבי יוסי בר"י במעורבות הנובלות עם התמרים בתוך קופה אחת ובהא הוא דקאמר הנמכרות עם התמרים וחייבות אף הנובלות בדמאי:

בשהטילו שאור. לדברי ר"י בר"י בעי אם לקולא הוא פליג דקסבר דאף בשהטילו השאור דוקא אם נמכרות עם התמרים אז הן חייבות או דילמא בשלא הטילו שאור קאמר ולחומרא הוא פליג דאע"ג שלא הטילו שאור אם הן נמכרות עם התמרים חייבות:

ר' מנא אמר מסתברא בשהטילו שאור אנן קיימין להא דר"י בר"י לקולא הוא דפליג:

ופריך הש"ס אם בשהטילו שאור אפילו בפ"ע יהו חייבות ומ"ט דר"י בר"י דפליג בהא:

לית יכיל. כלו' אין זו קושיא דלית יכיל אתה להכריח כן דהא אר"י לעיל מפני שרוב המינין וכו' וא"כ הואיל ונובלות הן חזקתן מן ההפקר ואע"פ שהטילו שאור לא מהני אליבא דר"י בר"י:

ר' חנינא. פליג אדר' מנא וקאמר דבשלא הטילו שאור אנן קיימין להא דר"י בר"י לחומרא הוא דפליג:

אם בשלא הטילו שאור אנן קיימין. א"כ אפילו במעורבות יהו פטורות ומ"ט דר"י בר"י:

לית יכיל. אתה לומר כן דהתני ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אשכול שביכר בו אפילו גרגר ענבה יחידי כולו חיבור למעשרות ואף אלו שלא ביכרו וה"נ מכיון שהן מעורבות עם התמרים כולן חיבור הן:

ר' זעירא ור' הילא. פליגי נמי בפלוגתא דר' מנא ור' חנינא אליבא דר' יוסי בר' יהודה:

וחכ"א וכו'. וכחכמים דהתוספתא שהבאתי לעיל:

והגופנין שמירה. כך שמה בגליל כדלקמן:

מה בין ביהודה בין בגליל. משום דבנוסחא דהאי תלמודא במשנה כתוב וביהודה האוג והחומץ והכסבר משמע דעל הא דחשיב והגופנין והנצפה קאמר וביהודה לא היו אלו פטורין אלא מנו תחתיהן האוג והחומץ והכסבר ומפני שהחומץ לא היה אלא בראשונה כדקאמר לקמן הלכך הני דקחשיב ביהודה שנוהגות לעולם והן שתים האוג והכסבר תחת שתים שבגליל והן הגופנין והנצפה והיינו דמפרש ומה בין יהודה לגליל באלו:

וקאמר מן מה דמייתון לה למשל בגליל ואומרים שומירה שמר מרה כלומר זאת נקראת שומרה ועל שם שבעלים שומרים אותה וכן הנצפה שמר מרה ומאן מתל לך עם תבלייא כלומר ואעפ"כ מי ממשיל ומדמה לך עם התבלין שעם כל זאת אינם חשובים הן אף לתבלין בעלמא:

הדא אמרה בגליל פטורה. שאין חושבין אותה וביהודה חייבת דבדידהו לא הוי הפקר:

כסברה כוסברתא שמה. כך היו קורין אותה:

מה בין וכו'. ומ"ט דכסבר דדוקא ביהודה פטורה:

מן מה דמתלין לה בדרומה. של גליל והוא ארץ יהודה ואומרים משל על הכסבור שבגליל שהי' חשוב בעיניהם מאן מתליך עם תבליא דאעפ"כ מי מדמה לך אף לתבלין. הדא אמרה שבגליל חשובה היא וחייבת וביהודה פטורה דלא היו חושבין אותה והוי הפקר:

תני. בתוספתא פ"ק. שהיו עושין יינן בטהרה. לנסכים ולפיכך הי' מגין עליהם שלא היה יינם מחמיץ והיו מביאין החומץ מן התמד ופטור ממעשר אבל עכשיו שבטלו הנסכים והיין שלהן ג"כ מחמיץ הרי הן ככל המקומות וחייב:

מיחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן. בפ"ה ממס' מעשרות:

המתמד. שנותן מים על החרצנים וזגין שנדרכו כדי לעשות ממנו תמד:

פטור. ממעשר דאינו אלא קיוהא בעלמא:

ור' יהודה מחייב. דס"ל דהוי כיין מזוג אלמא לר' יהודה תמד של חרצנים חייב במעשרות:

והכא הוא אומר הכן. דבראשונה שהיה החומץ מן התמד היה פטור וקשיא דידיה אדידיה:

בראשונה היו ענבים מרובות. שהברכה היתה מצויה ולא היו החרצנים מן הענבים הדרוכות נחשבות לכלום והתמד הבא מהן כהפקר הוא ופטור ועכשיו שאין ענבים מרובות החרצנים חשובות ולפיכך מחייב ר' יהודה להתמד במעשר:

לית הדא פליגא על ר"ש בן לקיש. על הא דקאמר ר' יהודה במתני' חוץ מרימי שקמה קאי דהא לר"ל הולכין בזה אחר הרוב כדאמר לעיל ומתרצינן התוספתא אליביה דאם רוב משמרין חייב בדמאי ואם רוב אין משמרין פטור וה"נ נימא וירבו כל הרימין על רימי שקמה ויהיו פטורין ומי לימא דהא דר' יהודה פליגא על סברת ר"ל:

תיפתר במקום שרוב משמרין. דהא דמחייב ר' יהודה לרימי שקמה כגון שיש שם רוב משמרין אותן והולכין אחר הרוב דלא הוי הפקר:

ר' יוסי ב"ר בעי. עלה דמה בכך דבאותו מקום רוב משמרין הא אפ"ה וכי אין כל העולם כולו לפניו שאין משמרין את הרימין וא"כ וירבו כל הרימין על רימי שקמה ויהיו פטורין אלא ע"כ דהא דר"י פליגא על הא דר"ל:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה