אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה א

פרק ט

מתני' המגרש. ואמר לה בשעת מסירה:

ד"א מתיר. טעמיה מפרש בגמרא:

וחכמים אוסרין. והל' כחכמים ולא אסרו חכמים אלא כשאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני או חוץ מפלוני דהוי שיורא אבל אם אמר לה ה"ז גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני מודו רבנן דהוי גט שהרי התירה לכל אדם במסירת הגט אלא שהתנה עמה שלא תנשא לפלוני והוי כשאר תנאי בעלמא ואסרי רבנן למגרש לומר ה"ז גיטך על מנת שתנשאי לפלוני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה:

גמ' טעמא דר"א. דמתיר אפי' בחוץ לפלוני:

לאיש אחר. כתיב אפי' לא התירה אלא לאדם אחד ה"ז מגורשת מדלא כתיב והיתה לאחר:

שמועתא רובה ממתניתא. בתמיה שמעתתא דרבי אילי עדיפא ממתני' דאיהו טפי קאמר ממה דשמעינן ממתני' שלא אמר ר"א אלא כשהתירה לכל אדם חוץ מאחד:

שמועתא אמרה. כלו' ולשמעתא וטעמיה דרבי אילי א"כ אפילו אמר לה אי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני בלבד תהא מותרת ולישמענין במתני' רבותא טפי דאפי' בזה אמר ר"א הוי גט:

מה טעמא. אלא מיהת מ"ט דר"א משום דמקיש גט למיתה:

מה מיתה מתרת ומחצה. כלומר דעבודה חוץ שמצינו שאינה מתרת לכל אלא למחצה כגון אלו העריות שנאסרה עליהם מחמת נישואי בעלה דאין מיתת בעלה מתרת להם אף הגט מתיר ומחצה שאע"פ שנשארה באיסור לזה מפלוני מותרת היא לכל:

ה"ג הקיש יציאה להוייתה מה הווייתה אין לה הויה אצל אחר אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר ובספרי הדפוס נתחלפה בטעות. כלומר מה קידושין כשנתקדשה לזה אין לה שום הויה אצל כל אדם אף יציאתה צריך שתהיה מותרת לכל ולא שתהא נשארת באיסור לפלוני ואכתי צריכה יציאה ממנו משום זה הפלוני:

והלכה ונישאת לאחיו. של זה הפלוניומת בלא בנים היאך זו מתייבמת דהא אסירה ליה ולא נמצא שזה כמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כלומר מכת מעשה שלו גורם לעקור דבר מן התורה:

מעתה לא ישא. אדם את בת אחיו שלא יתנה כלומר שלא יגרום לעקור דבר מן התורה שאם ימות בלא בנים אינה יכולה להתייבם:

סברא טעמא. שמע ותסבור הטעם דלא דמי להא דהתם התורה אסרה עליו ואין האיסור בא מחמתו אבל הכא הוא הגורם לעקור דבר מן התורה מחמת שאסרה על זה:

ניתני שש עשרה נשים כר"א. לדברי ר"א משכחת לה נמי באשת איש שפוטרת צרתה באומר לה חוץ מפלוני ונשאת לאחיו ומת בלא בנים דהואיל והיא אסורה להתייבם פוטרת צרתה:

כבר איתמר טעמא. הא כבר שנינן לה כה"ג ושאני בט"ו עריות דהתם התורה אסרה והאיסור בא ממילא ע"י קידושין אבל הכא הוא הגורם לאסרה עליו והילכך לא קחשיב בהדייהו. והלכה וניסת לאחר ומת גרסינן בדברי רבי ירמיה בספרי הדפוס כתוב לאחיו ומת בלא בנים וטעות הדפוס הוא אגב שיטפא דלעיל:

והלכה וניסת לאחר ומת היאך. הדין כלומר דר' ירמיה בעי אליבא דר"א דס"ל מותרת לכל חוץ מאותו פלוני ואם ניסת לאחר ומת מהו שתנש' עכשיו לפלוני:

זה מתיר מה שאסר הראשון. אם אמרי' דמאחר שניסת לאחר ניתקה מאישות הראשון לגמרי וזה מתיר מה שאסר הראשון או לא:

מילתיה אמרה. וקאמר הש"ס דמאי תיבעי ליה לרבי ירמיה הא שמעינן ממילתיה דר"א שמיתתו של שני כגירושין גמורין הן ומתיר בזה מה שאסר הראשון דאי לאו הכי קשה על ר"א דנמצאת עוקר דבר מן התורה אם ניסת לאחיו ומת בלא בנים כמו שהשיב רבי טרפון עליו אלא ודאי דלאחר מיתת השני מותר לפלוני מטעמא דאמרן:

לא אמר אלא שמיתתו גירושין. כלומר השתא דפשטינא לה ממילתיה דר"א דס"ל הכי ולא אמרן אלא שמיתת השני עושה גירושין גמורין ומותרת לפלוני:

הא נישואין לא. אבל אם נישאת לאחר ונתגרשה הימנו בהא לא אמרי' דמותרת עכשיו לפלוני דלא שמעינן ממילתיה דר"א אלא מיתה עושה גירושין מכח קושיא דלעיל אבל אם נתגרשה מהב' לאו ש"מ דהא אם ניסת לאחיו ונתגרשה אין כאן יבום. ובתוספתא גריס שהוא תשובת רשב"א הרי שניסת לאחר ומת היאך זה מתיר מה שאסר הראשון והנכון לגרוס ה"נ כאן ועלה קאמר הש"ס מילתיה אמרה כו' כלומר דמכאן נשמע שהשני מתיר ורבי ירמיה מדייק דוקא מיתה אבל לא נישואין כדפרי':

אמר רבי יוסי הגלילי. תשובה על דברי ר"א וכי מצינו בתורה האסורה לזה מותרת לזה אלא ודאי אם אסורה לפלוני אסורה לכל אדם:

לא נמצאת אלמנה לו. לאותו פלוני הויא כאלמנה ומותרת לו עכשיו דהא לא נתגרשה אצלו ולכל אחיו הכהנים אסורה משום גרושה לדברי ר"א:

החמירה התורה בגרושה. שאסורה אפילו לכהן הדיוט ואלמנה אינה אסורה אלא לכ"ג:

ומה אם גרושה חמורה לכל. ה"פ לפי שיטתא דהאי תלמודא דתשובת ר"ע לדברי ר"א ממ"נ היא דלדידך דאמר' דמותרת לכל אדם חוץ מפלוני וא"כ ק"ו השתא מה אם גרושה שחמורה היא ואסורה לכל הכהנים לא נאסרה עכשיו ממה שהותר בה לזה פלוני הכהן:

מצד גירושין שבה. כלומר אע"פ שיש בה צד גירושין לכל הכהנים אפ"ה עליו לא נאסרה דלא הויא גרושה אצלו:

אלמנה קלה. איסור אלמנה שהוא קל אינו דין שלא תיאסר גרסינן כלומר לדבריך אינו דין שלא תחול עליה איסור אלמנה לגבי כ"ג מצד אשת איש שהיתה בה ונ"מ למאי דקי"ל גרושה שנעשית אלמנה לכ"ג חייב עליה שתים דהוי איסור מוסיף והכא ליכא משום חיוב אלמנה לגביה והא ודאי ליתא דהא עכ"פ נקראת אלמנה אצל זה הפלוני ושייך שפיר איסור מוסיף לגבי כ"ג:

אפילו אצלו נגעו בו גירושין. כלומר וא"כ דודאי יש בה גם משום איסור אלמנה מעתה נימר ק"ו דאפילו אצל הפלוני נגעו בה גירושין ואסורה דמה אלמנה שהוא איסור קל חל ונאסרה ממה שהותרה מכח צד א"א שהיתה בה כלומר דשם אלמנה עליה מצד שהיתה א"א לפלוני איסור גרושה החמור לכ"ש שתחול עליו מכח צד הגירושין שיש עליה אצל כל הכהנים:

והלכה וניסית לאותו. פלוני לא נמצאו בניה מן האחרון ממזרין דהגט בטל למפרע:

מילתיה אמרה. וקאמר הש"ס ממילתיה דר"ע שמענו דס"ל אליבא דר"א שאין גירושין אי מיתת השני מתירין מה שאסר הראשון מדקאמר הגט בטל למפרע כשנשאת אחד מיתת השני לאותו פלוני ופליג על הא דאמרי' לעיל אליבא דר"א:

א"ר שמי מצינו. כלומר דרבי שמי דחי לה לתשובת ר"ע בהאי דבר אחר דמה קושיא היא זו דודאי מצינו שהאשה בתחילה אין חייבין עליה משום ערוה ולבסוף חייבין עליה דמידי דהוה ככל תנאי דעלמא וכדמסיק ר' מנא. ולפי גי' הספר א"ל ר' מנא י"ל דר' שמי נמי מקשה על דברי ר"א וכי מצינו כו' והשיב לו ר' מנא אלמה לא למה זה דומה כו' וכלומר כי היכי דהתם לא הוי גיטא קודם שבעל ומשבעל הותר הגט למפרע שנתקיי' התנאי אף אתה אל תתמה בזה דאמרינן איפכא לחומרא שמתחילה לא היתה ערוה וכשנשאת אח"כ לאותו פלוני הוי ערוה למפרע:

הלכה כרשב"א היא. אמתני' קאי כיצד יעשה יטלנו הימנה כרשב"א דאמר בפ' הזורק גבי כנסי שט"ח זה דצריך שיאמר לה בשעה שנותן לה הא גיטך וה"נ צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה ויאמר בשעת מתנה הרי את מותרת לכל אדם:

אף ריח פסול אין בה. מתחילה לא הוי גט כלל לחכמים דמתני' ואפי' משום ריח פסול לכהונה אין בה:

זאת אומרת לא חשו. ממתני' שמענו זה דלא חשו בה חכמים כלל ואפילו משום ריח פסול דאין תימר שחשו בה לפסול לכהונה א"כ נתינה מיקרייא מעיקרא לענין לפוסלה לכהונה:

עד שהוא בידה דאמר לה. כלומר לפ"ז אמאי צריך ליטלו הימנה עד שהוא בידה סגי בהא שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דהא שפיר נתינה הויא:

אמר ר' אחא. אדרבא איפכא מסתברא זאת אומרת שחשו בה לפסול לכהונה ולפיכך צריך שיטלו הימנה משום דבנתינה קמייתא קנאתו לפסול בו לכהונה ואי לאו דהדר ושקיל מינה לא מהני אמירה שכבר זכתה בו על מנת תנאי הראשון:

אין תימר לא חשו. ולא הוי גיטא מעיקרא כלל א"כ כל מה שבידו לגרש עכשיו יגרש ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואמאי צריך ליטלו ולחזור וליתן לה אלא ודאי דחשו לפסול לכהונה מעיקרא:

כל שאילו בתניי על מנת פסול. כל שכתבו לתנאי בתוך הגט ופסול הוא הכי נמי כל שאילו נתנו לה ואמר בע"פ ע"מ פסול:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה