פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ו
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה"ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
והתני ר"ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר"ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש"ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר"ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ"ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן: