פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ב
מתני' בלילה ונתחתם ביום כשר. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:
ביום ונתחתם בלילה פסול. שהרי מוקדם הוא ותקנו חכמים זמן בגיטין גזירה שמא יהא נשוי לבת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תידון משום אשת איש ונותן לה גט בלא זמן וכשמעידים עליה בב"ד מוציאה גטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה וכן אמר הכא לקמן פ' השולח הלכה ג' מפני מה תקנו זמן בגיטין מפני מעשה שאירע כו':
ור"ש מכשיר. דסבר ר"ש דחכמים תיקנו זמן בגיטין משום פירי כדאמר ר' יוחנן בגמרא שאם לא יהיה זמן בגט יהא הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גירושין וכשתתבענו בדין יאמר קודם גרושין מכרתי ולהכי מכשיר ר"ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע"פ שהוא מוקדם דקסבר משנתן עיניו לגרשה אף על פי שלא גירש שוב אין לבעל פירות ואם תבא לטרוף מלקוחות הפירות משעת כתיבה שפיר טרפא דהא נתן עיניו לגרשה:
כל גיטין כו' פסולין. דאתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה ושלא כדין:
חוץ מגיטי נשים. מטעמא דפרישית ואין הלכה כר' שמעון:
גמ' פסול מפני אכילת פירות. דקסבר ר' יוחנן מה שתקנו חכמים זמן בגיטין הוא מפני אכילת פירות כדי שתדע מתי תגבה פירות נכסי מלוג שלה אם ימכרם הבעל והילכך נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דיסברו הדיינים שביום הכתיבה נחתם ותטרוף האשה הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין:
מעתה. הואיל ויש כאן חשש אכילת פירות תחוש ג"כ לגיטין הבאין ממדינת הים שמא לא נחתמו ביום כתיבתן:
א"ל זה זיופו בדבר אחר. כלומר בהא לא חיישינן דמשום זיוף הגט שפיר הוא דחוששין והצריכו חכמים לימר בפ"נ ובפ"נ לקיימו וסגי בהא אבל זה החשש שמא לא נחתם ביום כתיבתו לא הוי זיוף בגוף הגט אלא זיופו בדבר אחר הוא משום פירות ולא חשו חכמים לזה:
לא אמר ר"ש. במתני' דכשר אלא דוקא נכתב ביום ונחתם בלילה לאלתר אבל אם נחתם למחר אוף ר"ש מודה דפסול דחיישינן שמא בתוך כך פייס הבעל וביטל הגט:
לא שנויא. אין חילוק בין אותה לילה בין למחר או לאחר כמה ימים מכשיר ר"ש:
היידן הוא למחר. לר' יוחנן מפרש איזה למחר קאמר דחוששין:
חד אמר למחר. ממש ואפי' בזמן המועט הזה חוששין:
וחרנא אמר מחרא דמחר. אבל למחר הראשון אין חוששין:
ה"ג וקשיא דר' יוחנן דר"ש אדר"ש לא כן א"ר בא בשם ר' זעירא אתיא דר' שמעון כר' אלעזר כו'. כלומר לר' יוחנן דאמר דרבי שמעון מחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן ומודה ר' שמעון דאם נחתם לאחר זמן פסול וא"כ לדידיה קשיא דר"ש אדר"ש דהא כן א"ר בא לעיל בפ"ק גבי הא דר"ש מכשיר בערכאות של עכומ"ז ואפי' בגיטי נשים ובעדי מסירה וקאמר התם דאתיא דרבי שמעון כר' אלעזר כמה דר"א אומר דלא צריך לחתום עדים בגט אלא מפני תיקון עולם כן ר"ש ס"ל מה"ט דערכאות כשירין בעדי מסיר' שאע"פ שאין עליו עדים כשר מדינא אלמא דר"ש סבר דאין עדי חתימה מעכבין בגט והכא קאמר ר' יוחנן לר"ש דפוסל בנחתם לאחר זמן הא אפי' אין עליו עדים כלל כשר:
אמר ר' שמואל. לא קשיא כאן ברוצה לחתמו אם רוצה לחתום עליו עדים בהא קאמר ר"ש דצריך כדין וכתיקון וכדאמרי' מודה ר"א במזויף מתוכו וכאן דמכשיר בלא עדי חתימה בשאינו רוצה לחתום עליו עדים כלל אלא בעדי מסירה בלבד ובערכאות דכשר טעמא משום דלא מכשרינן אלא בשמות מובהקין ולא מיקרי מזויף מתוכו דלא אתי למיטעי כדפרישית לעיל:
אמר לעשרה חתמו כו' מפורש לעיל הלכה א':
וכשרין וחשון. כלו' שחששו להכשיר לכתחילה משום דרבנן דפסלי בנחתם לאחר זמן ובהנהו דשוינהו עדים לכולהו צריך שיחתמו כולן בו ביום ואעפ"כ כשרין כר"ש דשעת הדחק היה שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה וכדאמר בבבלי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק:
הדא מסייע לר' יוחנן מן דרבנן ופליגא עלוי מן דר"ש. כלומר למאי דאמר לעיל אליבא דרבנן דפסול עד שיחתמו כולן בו ביום מסייע ליה דבשביל כך חששו בתחילה בהכשר גט זה אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל אליבא דר' שמעון דמודה הוא אם נחתם לאחר זמן דפסול דהא בהאי עובדא סמכי על דר"ש ואכשרון:
הדא מסייע לר' שמעון בן לקיש מן דר"ש. ולר"ל איפכא הוי דמסייע ליה למאי דאמר לעיל לר"ש דמכשיר אפילו בנחתם לאחר זמן אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל דכשר אליבא דרבנן אם מקצתן חתמו למחר דהשאר על תנאי דא"כ לא היו צריכין לחוש כאן כלל אפי' לכתחילה: