אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה ב

הלכה א

מתני' על הזיקים. כוכבא דשביט והוא היורה כחץ ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שהוא פותח הרקיע א"נ תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות:

הזועות. מזדעזעות ורעידת הארץ:

רעמים. קול הנשמע בעננים שהם שופכים מים זה לזה ומחמימו' שבתוך העננים העולה מקיטור הארץ כשנשפכין המים לתוכן פתאום בא הקול וזהו הרעם וכמה דתימא לקול תתו המון מים בשמים:

ועל הרוחות. שבאים בסערה וזעף ואינם מצוים אלא לפרקים:

ברוך שכחו מלא העולם. לפי שאלו נראים ונשמעים למרחוק ואי בעי מברך עושה מעשה בראשית שכל אלו מעשה בראשית הם כדכתיב ברקים למטר עשה וגו' אבל על ההרים וגבעות וכו' אינו מברך כ"א עושה מעשה בראשית דוקא דלא מצי לברוכי עלייהו שכחו מלא עולם שאינן נראין כ"א כל אחד ואחד במקומו:

הים הגדול. ים אוקיינוס שמקיף את העולם ומתוך גדלו וחשיבותו קבעו ברכה לעצמו ברוך שעשה את הים הגדול:

לפרקים משלשיס יום לשלשיסם יום וכן בהרים וגבעות וכו' מל' יום לל' יום:

על הגשמים. אם יש לו ולאחרים שדות מברך הטוב והמטיב דהכי משמע הטוב לדידיה והמטיב לאחריני ואם יש לו שדה לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו שדה כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו':

ועל בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים הטוב והמטיב ואם הן לו לבדו אומר שהחיינו:

גמ' מתריעין על הזועות. שהם מפילין הבנינים והורגים מתענין ומתריעין עליהם:

אין עבר ההן זיקא בכסיל. האי כוכבא דשביט אם עובר הוא במזל כסיל מחריב העולם:

והאנן חמיין ליה ועבר וא"ל אי אפשר אלא או למעלה או למטה ממנו ונראה כמו שעבר ואינו כן:

חכים אנא בשקקי שמיא. מכיר ויודע אני לשווקי השמים ושביליהן כמו שאני מכיר בשוקא דנהרדעא עירי:

אלא על שם. דכתיב מי יספר שחקים בחכמה ובחכמתו הבין והסתכל בשבילי דשמיא:

בעון תרומת ומעשרות. אם אין מפרישין אותן כתיקנן ולפי שהן מצות התלוין בארץ וכדדריש מן המקראות:

אפילון. רוצה הוא להפיל עולמו ולהחריבו וזהו סימן רעידת הארץ:

כי יגיע גיא הרים אל אצל. וסיפיה דקרא ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וזה היה מפני המחלוקת שערער על הכהונה והיה רוצה להכנס לפניס ולהקטיר קטרת:

אין רעש אלא סימן הפסק מלכות אחת:

עוד יש בהן. גם בהן עצמן יש איזה צורך לרפואה:

זבוב לצירעה. למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחו עליו:

פשפש לעלוקתא. למי שבלע עלוקה מין שרץ רפואתו לכתוש לפשפש ולהשקותו במים:

נחש לחפפי'. מין שחין כותש נחש ומניחו עליו:

שבלון. הוא שבלול לימצ"א:

לחזיות. הוא מכה על גב היד או גב הרגל:

סממית. עכביש לעקרב לעקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו:

דיו פעם אחת. לברך על כל היום:

מה אנן קיימין אם בטורדין. כלומר במה אנן קיימין הא דאמרו פעם אחת בברכה לכל היום דוקא אם בטורדין הן זה אחר זה כל היום אז די בברכה אחת אבל אם במפסיקין הן שנתפזרו העננים בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לברך על כל אחת ואחת:

חייליה דר' יוסי. ראיה וסייעתא דיליה מן הדא:

דתנינן. בתוספתא סוף פ"ה היה יושב וכו':

אתא. וכן כי אתא ר' אחא ור' חנינא אמרו ג"כ בשם ר' יוסי הכי:

בבית ספירריא. בחדר שמשימין בו כלי סיפוקו ותשמישו של הבית ולפעמים יש שם כלים מטונפים כגון עביט של מי רגלים וכיוצא ואינו יכול לברך על הרעמים ששמע או על הברקים:

יצא. צריך הוא לצאת ולברך:

היה יושב בתוך ביתו ערום. ואין לו במה להפסיק ולכסות עצמו מהו שיעשה הבית כמו מלבוש. ושיוציא ראשו חוץ לחלון ויברך וכן אם יושב במגדל מהו שיעשה לו המגדל כמין מלבוש ויוציא ראשו לחוץ ממנו ולא איפשיטא הבעיא. יעטוף משלהי ליה. עושה אותו עיף וחלוש כמה דאת אמר בהתעטף עלי רוחי:

שלא במשקל. יותר חזק מן הראוי במשקל:

שהיה קוסמיקון. שולט בכל העולם ובכח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעי':

בגין דאנא חמר בשביל שאני מחמר אחר חמורים במשאות ועולה לירושלם בכל שנה מהו שצריך אני לקרוע בכל שנה ושנה כדין הרואה ירושלים בחורבנה:

נון תלוי. כתיב במנשה אם זכה כשחזר בתשובה הוא בן משה ואם לאו הוא בן למנשה שעבד ע"ז:

כומר היה לע"ז. ומפני מה האריך ימים כל כך כדכתיב עד גלות הארץ:

חד פינך. קערה אחת של סולת:

חד בר פחין. אדם ריק וגרוע:

בגין חיי. בשביל פרנסתי:

קומוס. ממונה על האוצרות שלו:

והא כתיב עד יום גלות הארץ. היה הוא ובניו כהנים לשבט הדני:

סנקליטין. השרים והממונים:

הרואה את החמה בתקופתה. מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות שאז התחילה להקיף ולשמש והוא בראש מחזור גדול מכ"ח שנה שאז היא באה לתקופה הראשונה שהיא תקופת ניסן שנופלת בתחלת ליל רביעי:

ואת הלבנה בתקופתה. בגבורתה. ולקמן מפרש לה:

ואת הרקיע בטיהרו כדמפרש רב חונה הדא דתימר בימות הגשמים דעלה קאי כלומר כשהגשמים מצוים ויורד מטר כל ג' ימים כדמסיים ובלבד לאחר שלשה ימים ואח"כ כשנושב רוח צפונית נראה רקיע בטיהרו. הה"ד ועתה לא ראו אור. בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם:

עד איכן. נקרא בחידושה:

עד שתראה בחצי המטה. עד שנראה אור בחצי המטה שלה שאז עבר חידושה:

הא. כלומר הא שמעינן דכל י"ד יום צריך לברך דלא נתמלא פגימתה עד י"ד יום וכל י"ד יום נקראת בחידושה:

בתפלה. איידי דמיירי בברכת מחדש חדשים קאמר דבתפלת מוסף של ר"ח אומר ג"כ מקדש ישראל ומחדש חדשים:

וראשי חדשים. דעל הרוב עדיין אין הלבנה נראית כלל בר"ח:

והשיאנו. בתפלת מוסף:

להזכיר בה זמן. ותתן לנו את יום ראש חודש הזה:

תני רבי הושעיא. טעמא דהך ברייתא דלעיל מפרש דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים מכאן רמז שמברכין על החמה בתקופתה וזהו ושנים שאינו אלא משנים ולשנים וירמז על הלבנה וחידושה מלמועדים שר"ח ומועדים למהלך הלבנה מתחשבין:

כל ימיו של רשב"י. היה זכותו מגין על הדור ולא היה צריך להראות הקשת בענן:

יקרב. זכות אברהם מאצלו כלומר מזמנו ועד זמני:

ואין לא. ואם לא יספיק זכותו יצרף אחיה השילוני עמי ואני מקרב כולי עלמא לעולם הבא:

וכי מה ראוי לסמוך בשורות טובות לגשמים. כלומר מפני מה שנו בשורות טובות אחר גשמים דנהי דכך הוא דברכת שתיהם הטוב והמטיב הוא מכל מקום היה להם להקדים בשורות טובות שהם בכל זמן והגשמים אינן יפים אלא בעתם וקאמר ר' לוי על שם הכתוב דכך כתיב מים קרים וגו' ברישא והדר כתיב ושמועה טובה מארץ מרחק:

בתחלה כדי רביעה. כלומר בזמן הראשון של גשמים כמו ששנינו בפ"ק דתענית זמן רביעה ראשונה ורביעה שניה ובראשונה אם ירדו כדי לרבעות את הארץ מברכין ולקמן מפרש לה כמה הוא כדי רביעה:

ובסוף. ברביעה שניה כדי שיודחו פניה של הקרקע שהיא נמסית מן הגשמים וכמו שהודחו פניה הויא:

כדי שתשרה המגופה. של חבית וקס"ד שירדו כל כך כדי שתשרה המגופה של החבית במי גשמים והיינו דמתמה עלה ויש מגופה נשרית במי גשמים שיורדין על הארץ זה דבר שאי אפשר:

אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. כלומר שיורדין כל כך עד שרואין את הארץ כאלו הוא שרויה שיכולין לעשות ממנה מגופת חבית מבלי תוספת מים אחרים:

ולבסוף אפילו כל שהוא. דקסבר הואיל וכבר ירדו קצת גשמים ברביעה ראשונה הלכך ברביעה שניה אפי' בכל שהו סגי:

להפסיק תענית נאמרה. כל אלו השיעורין לא נאמרו אלא לענין הפסק תענית שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כל כך כדאמר בתחילה וכו' מפסיקין ולא מתענין:

ורב אדא בר אבימי צ"ל:

לא מסתברא. אלא דלענין ברכה נאמרו אלו השיעורין והשיב הן ולר' חזקיה השיב דלענין הפסק תענית נאמרו וא"ל ר' חזקיה למה אמרת ליה לר' תנחום הין הכין דלענין ברכה נאמרו והשיב דבשיטת רבי שלי אמרתי כן לר' תנחום ועל זה שאל רבי מנא ומנו רביה וא"ל ר' זעירא הוא רבו וא"ל ר' מנא ואם כן הלא אנן אמרינן לעיל דר' יוסי בשם ר' זעירא קאמר להפסק תענית נאמרה ולא כרב אדא בר אבימי משמיה:

שאת ממניען זו מזו. כצ"ל וכך הוא בפ"ק דתענית. שאתה מונע טיפה א' מטיפה אחרת שלא יהא נוגעין זו בזו כדכתיב כי יגרע נטפי מים והוא לשון מניעה וגרעון כד"א ונגרע מערכך:

וכמה גשמים ירדו וכו'. תוספתא פ"ק דתענית:

מלא כלי. אם הם ממלאין הכלי המחזיק ג' טפחים:

בתחלה. ברביעה ראשונה:

שורשי תאנים רכים. הם מתחלחלין ובוקעין אפי' בקרקע קשה כצור:

אלא לפי חיסומה. היינו שפתה כלומר מלמעלה בלבד ולשון המשנה הוא פי"ו דכלים הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכן הרבה במשנה והוא מענין לא תחסום שור:

א"כ מה יעשו שורשי חרוב ושקמה. שהן עמוקים הרבה בארץ ומהיכן הן שותין:

לרגעים אשקנה. לרגע שתצטרך ולכל מין ומין כפי מה שהוא:

ראה זול בא לעולם וכו'. מפני שהן טובה לו ולכל העולם:

מת והורישו. אומר ג"כ ברוך הטוב ומטיב אם יש עוד יורש שיורש עמו:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה