אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה ד

הלכה ג

מתני' לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה כמו ששאר צבור עונים:

מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה לפי שש"צ צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור ולהתחיל הברכה שראוי להתחילה:

לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שאפשר שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:

ואם הבטחתו. ואם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הציבור רשאי לישא את כפיו:

גמ' תני. בתוספתא דמגילה פ"ג:

אית תניי תני הרי זה בור. העונה אמן אחר ברכותיו:

בעונה בסוף. כל הברכות כמו אחר כל י"ח ברכות דתפלה וכיוצא בה:

שנים ישראל ואחד כהן. שהיו מהלכין בדרך ממצעין את הכהן לכבדו לפי ששלשה המהלכין הגדול באמצע:

ממצעין את החבר. דת"ח קודם לכהן עם הארץ ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא:

ולא הנחתי ישראל לברך לפניו. גרסי' להא בפ' הנזקין בהלכה ט':

כד הוה תשיש. ולא היה יכול לישא את כפיו הוה חזיק רישיה קושרו בחוזק למען יראו שמחמת תשות כח אינו הולך לנשיאות כפים והיה עומד אחורי העמוד בבית הכנסת אבל ר' אלעזר היה נוהג שיצא לחוץ מבהכ"נ כשלא היה יכול לישא את כפיו:

נושאין את כפיהן. כולן:

לאחיהם שבצפון וכו'. כלומר להעם שבשדות:

אינן בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראין בעצמן שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים משום שהברכה צריך להיות פנים כנגד פנים. דכתיב כה תברכו וגו' אמור להם:

העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' יש דבר מפסיק ביניהם הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק כדאמר ר"ח בר ווא:

אפי' חומה של ברזל אין הברכה מפסקתן. כצ"ל וכן הוא בגיטין שם:

העומדין מן הצדדין. מהו אי חשיבי כלפניהם או לא:

נשמעינה מן הדא. מתני' דפרה פ' י"ב:

והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:

הזייתו פסולה. דבעינן שיהא מתכוין להם:

על הצדדין הזייתו כשירה. וכן הוא בגיטין ול"ג התם שלפניו אלמא דצדדין כלפניו חשיבי:

וצריך. לכתחילה שיהא החזן המקרא ישראל:

כהן אחד. אומר המקרא כהן ולשנים קורא כהני':

שאינו קורא אלא לשבט. כהנים עם קדושיך ולעולם שייך לומר כהנים:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה