פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ח
מי שזימן אצלו אורחים ביו"ט. לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם. לפי שכל הסעודה הכל כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחים:
אלא א"כ זיכה להן אחר וכו'. כלומר שזיכה להן בעל הסעודה ע"י במנות אלו מערב י"ט ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לאדם שלא בפניו:
אין משקין ושוחטין את המדבריות. לפי שמוקצה הם. ומילתא אגב אורחיה קמ"ל דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא שתהא נוחה להפשיטה. וכן ע"י השקאה נשמטו הסירכות החלושות מן הריאה:
הלנות באפר. באחו והוא חוץ לתחום דלאו דעתיה עלייהו:
אלו הן המדבריות וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין:
אלו הן מדבריות הגדילות באפר. שחוץ לתחום לעולם. אע"פ שנכנסות לתחום בי"ט אין שוחטין אותן מפני שהן מוקצין:
הדא אמרה. מדברי רבי דקאמר דכל שאינו חוץ לתחום לעולם כאלו המדבריות אע"פ שבאו עכשיו מחוץ לתחום לתוך התחום בי"ט מותרים הם לשחוט ש"מ כלי הבא מחקי לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו וא"צ להמתין כלל:
ובלבד בארבע אמות. וחוץ לד' אמות לא יטלטלו:
אוקריה חד סרקיי. סוחר ערבי כיבדו ושלח לו כמהין ופטריות לדורון ובא ושאל לר' מנא אם מותר לקבלו הואיל ובא מחוץ לתחום היום וא"ל קבלין אותן מחמת שהוא שכן שלך ואוכלן בד' אמות:
סליק מס' ביצה
סוף הספר