פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה א
מתני' המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או חוץ לתחום ע"י עירוב:
לא יביאם בסל ובקופה. לתת ג' וד' כדות לתוך הסל או הקופה ונושאם שאע"פ שהותרה הוצאה בי"ט אפילו שלא לצורך לא ישא כדרך שהוא עושה בחול אלא מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו אחד או שנים דמוכח שלצורך י"ט הוא מביאם. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:
וכן המוליך את התבן. להיסק או לבהמה:
לא יפשיל את הקופה לאחוריו. שהוא כדרך חול אבל נוטלה בידו ומביאה:
ומתחילין בערימת התבן. להשתמש ממנה ואע"ג שלא הכינה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה דהאי תנא לית ליה מוקצה:
אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהוקצה הוא לאחור ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר והנך עצים דאיירי בהו הכא בקורות גדולות של ארזים עסקינן שעומדות לבנין והן מוקצה מחמת חסרון כיס שדמיהן יקרים ואפי' ר"ש דלית ליה מוקצה מודה בהא. ולדידן דקי"ל במוקצה בי"ט כר' יהודה מוקמינן למתני' כולה כר' יהודה ורישא דקתני מתחילין בערימת התבן מיירי בתיבנא סריי' ואית ביה קוצים דאפילו לטינא לא חזי ובההיא אפילו ר' יהודה מודה דלית ביה משום מוקצה שאינו עומד אלא להסקה:
גמ' מתניתא. דקתני אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו:
באילין קורפדייא דקיקתה. בכדים קטנים מיירי שהן נטענים תרתי ותלת בתוך ידו בפעם אחת והואיל ויכול לנושאן כך לא התירו להביאן בסל ובקופה כדרך שנושאין בחול:
היתה אחת גדולה. אבל אם היתה גדולה שאינה ניטלת ביד:
לפניו כך היא דרכו לאחריו כך היא דרכו. כלומר בין לפניו בין לאחריו כך היא דרכו להביא בסל ובקופה ובכה"ג שא"א לשנות מותר הוא אף בסל ובקופה:
היך מה דאת אמר וכו'. סיומא דמילתא היא דכשם שאמרו לעיל בפ"ק גבי שחטה בשדה שמביאה על גב עורה אם יש עליה מעט בשר מביא העור ג"כ ע"י כך וה"נ כאן דכוותה מביאה ע"ג קנקנה כלומר שמביא בסל ובקופה הכל ע"ג הכדים בתוכן:
כמה דאת אמר. וכשם דאמרו התם מביאה אברים אברים וה"נ דכוותה כאן מביאה צלוחיות צלוחיות קטנות הרבה בסל ובקופה:
מהו להוציא תבן. בי"ט מרה"י לר"ה. ומתמה הש"ס מאי קמבעיא ליה ולא מתני' היא דקתני המוליך את התבן וכד' וממקום למקום איירי כדקתני ברישא וש"מ מיהת דשרי להוציא התבן:
מתניתא כמ"ד לכל נפש וכו'. דפליגי לעיל בסוף פ"ק אם לכל נפש שהתיר הכתוב לצורך י"ט אף נפשות הבהמה בכלל או לא ותנא דמתני' ס"ל כמ"ד דאף נפשות בהמה בכלל:
מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא ליה להאי מ"ד אין נפשות בהמה בכלל והכי קמיבעיא ליה אי נימא דהואיל וסתם תבן למאכל בהמה היא אין להוציא התבן ביו"ט מרשות לרשות דהוי שלא לצורך כלל לגבי אדם ונפש בהמה אינה בכלל היתר בי"ט או דילמא מכיון דתבן ראוי נמי להיסק היא הרי זה כלצורך אדם ומותר:
ברם כמ"ד נפשות בהמה בכלל פשיטא ליה. לישנא יתירא הוא וכמי דמהדר מה דקאמר מעיקרא הוא:
מתניתא במוציא להאכיל. כלומר אי נמי דאפילו למ"ד נפשות בהמה בכלל ומתני' אזלא נמי כוותיה דמיירי במוציא לצורך בהמה אפ"ה איכא למיבעי דאיכא למימר מתני' מיירי במוציא התבן להאכיל לבהמה ומה צריכא ומיבעיא ליה לר' יודן במוציא להיסק ולאו בשביל אוכל נפש דזה ודאי מותר אלא לשאר איזה צורך. א"נ להיסק לצורך הבהמה אם בכה"ג ג"כ אמרינן אף נפשות בהמה בכלל:
רבי אמר לר' שמעון בריה עלה והבא לנו וכו'. גרסי' להא לעיל בסוף פ"ק דמעשרות ובי"ט היה:
ואינו אסור משום מוקצה. דכסבור היה דאף אותן המכונסין בחביות ומונחין בעליה ג"כ מוקצין הן:
א"ל רבי ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה להמכונסין בחביות דליתא שאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד כשמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצמוקין דאסח דעתיה מינייהו עד שיתייבשו אבל אלו שכבר מכונסין הן בחבית לית בהו משום מוקצה:
מפני שהן מסריחות בנתיים. טעמא דתאנים וענבים שמניחין לייבשן הוא מפרש דאית בהו משום מוקצה מפני שהן מסריחות בנתיים קודם שנתייבשו ומסחי לדעתיה מינייהו:
לא מסתברא באילין פיצולייא הוה עובדא. ודאי לא מסתברא בענין אחר אלא דהמעשה שהיה שאמר לו רבי להביא מאלו גרוגרות של תאנים שנתפצלו והלכך הוה ס"ד דר"ש שיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר"ש:
א"ל אוף אנא סבר כן. דכך היה המעש' וכן כי אתא ר' יוסי בר' בון אמר נמי משום ר' יוחנן כן:
הדא דאת אמר. דגרוגרות שבתביות לית בהו משום מוקצה לענין שבת דוקא אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה. כלומר הוקצו למעשרות שחל החיוב עליהן:
אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן. מתני' דמעשרות שם אמרה בהדיא כן גרוגרות משידוש ובמגורה משיעגל. דרך הגרוגרות משנתייבשו דשים אותן במקלות לתוך החבית או מכניסין אותן למגורה והוא אוצר ומעגלין אותן במעגילה בידים והוא גמר מלאכתן למעשרות: