אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

מתני' בהמה מסוכנת. שהוא ירא שמא תמות והוא אינו צריך לה שכבר סעד סעודתו:

לא ישחוט אא"כ ידוע שהוא יכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום. כלומר שיש שהות כל כך שעוד היום יכול לאכול ממנה כזית צלי:

ר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה. שהוא מופשט מעורו ומזומן ועומד הוא ואין הלכה כר"ע:

שחטה בשדה. לאו אמסוכנת בלחוד קאי אלא כל ששחט בהמה בשדה בי"ט לא יביאנה במוט ובמוטה כדרך שנושאין משא בחול במוט או במוטה שהוא כמשאוי שני בני אדם לפי שצריך לשנות מעובדא דחול אלא מביא בידו אברים אברים:

גמ' ר' בא בשם רבנן דתמן. מבבל:

שחטה וכו'. גרסי' להא לעיל בברכות בפ' הרואה בהלכה ג' ולאו בי"ט קאי אלא איידי דאיירי במסוכנת מייתי להא דאין חוששין לחומרא:

ואכלו זאבים וכו'. ואין כאן לבודקן ושמא היה נמצא בהן איזה ספק טריפה אפ"ה כשירה:

לכושר. בחזקת כשרות:

וחש לומר שמא ניקבו. אע"ג דכבר קאמרי שחזקת בני מעיים לכושר מ"מ פריך אם אתיליד איזה רעותא כגון שהחזירן כשהן נקובים ניחוש שמא ניקבו בתחלה היו ועלה קאמר דאפ"ה אין חוששין ותלינן בזאב דחזקת בני מעיים כשרין הן ובכל מקום דאיכא למיתלי תלינן:

תני. בברייתא:

אבל מביאה הוא על גב עורה. כלומר עם עורה דאע"ג דאין העור ראוי היום אפ"ה מטלטלין העור אגב בשרה וכדמפרש ואזיל כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ואינו מפשיטו ואגב האבר מביאו להעור עמו:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה