פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ה
מתני' ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. לרחיצה שאוכל נפש התירה התורה ולא להבעיר האור בשביל הרחיצה:
וב"ה מתירין. דאמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה אף שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. והלכה כך היא חמין שהוחמו בי"ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו שהוא דבר השוה לכל נפש אבל לא כל גופו שאינו אלא לבני אדם מעונגין וגזרינן י"ט אטו שבת וחמין שהוחמו מערב י"ט רוחץ בהן כל גופו בי"ט:
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. בי"ט ודברי ב"ה היא דאמרינן מתוך:
גמ' פתר לה תרין פתרין. אתה יכול לפרש המתני' ופלוגתייהו דב"ש וב"ה בשני אופני פירושים הא' דנאמר לדעתייהו דב"ש דוקא והוא ששתה מהן דהא לית להו מתוך אלא דמיירי ששותה ג"כ מהן ומרבה במים שיהו ג"כ לרחוץ רגליו:
על דעתין דב"ה והן שיהו ראוין לשתיה. כלומר הא דקתני בדברי ב"ש אא"כ ראוין לשתיה לאו בראוין לחוד הדבר תלוי אלא שצריך שישתה מהן בבירור אלא דלב"ה דמקילין כשהן ראוין לשתיה מותר אע"ג שהמחמה בעצמו אינו שותה מהן ראוין הן לשאר בני אדם ויש לו ג"כ איזו הנאה מזה שמכבד הוא לאחרים ואמרי' מתוך:
ועושה מדורה וכו' דברי הכל. היא דאף ב"ש מודים דהנאת כל גופו מותר:
והוא שיהא קומקום. של מים כנגד המדורה להחם המים כדי לשתות דאז אגב שמותר להחם המים כדי לשתות מותר ג"כ להתחמם כנגד המדורה:
פתר לה פתר אוחרן. וכן יכול אתה לפרש פתרא אחרינא דבענין שיהא קומקום כנגד המדורה פליגי בה דלב"ש הוא דצריך כך ואי לאו הכי לא יתחמם כנגדה ולב"ה לעולם מותר דהא ס"ל דאמרינן מתוך:
חמין שהוחמו בי"ט וכו'. גרסינן להא לעיל בפ"ג דשבת בהלכה ד' ושם פירשתי: