פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ה
מתני' או עפר. שליחכה נירו ונתקלקל:
או דרך הרבים. ט"ז אמות כדגלי המדבר:
גמ' מה קוצים וכו'. ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה כתיב ודריש לה דכולהו איצטריכו דאי מקוצים ה"א מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק מהר אף אין לי וכו' ת"ל גדיש דלא שכיחא כ"כ לידלק כמו קוצים ואפ"ה חייביה רחמנ':
או מה אילו ואילו וכו'. שעכ"פ נוחין לידלק הן וה"ל פשיעה לגבייהו:
מנין שאין נוחין לידלק כ"כ ת"ל או השדה לרבות לאלו:
ויאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש. כצ"ל:
על דעתיה דר' יודן ניחא. דאמר לקמן דמחייב על הגדיש לשלם כל מה שבתוכו ואפי' טמון בו כלים ניחא דאיצטריך גדיש לרבות את הטמון:
ועל דעתיה דרבנן. דאינן מחייבין אלא מה שהגדיש בתוכו ודרכן לעשות מהן גדיש קשיא:
לאיזה דבר נאמר שדה וכו'. כלומר אחר שנאמר שדה לאיזה דבר נאמר גדיש. ולא איפרקה הקושיא:
בקודחת היא מתני'. מלשון אש קדחה באפי כלומר שמקדח ועולה למעלה ולפיכך אם עברה גדר וכו' פטור דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה:
אבל במקטפת. שנכפפת ונסרכה בעשבים והולכת למרחוק חייב. ולגי' הספר ד"ה חייב י"ל לכל תנאי דפליגי במתני' דלקמן בהא ד"ה מודים בה וכן נראה דאדלקמן קאי:
ור' יוחנן אמר במקטפת היא מתניתא. ובהא פליגי לקמן אבל בקודחת במקומה למעלה פטור לד"ה: