פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ח
מתני' אחד השור וכו'. מפרש בגמרא מהיכא איתרבו:
בהווה. בדבר הרגיל להיות:
גמ' לנפילת הבור. דכתיב ונפל שמה שור או חמור ריבוייא הוא לרבות כל הבהמות וחיה בכלל בהמה היא וכן עופות אתי מריבוייא:
אם בהמה יתירה לכל הבהמות וכן כולהו דריש הכא מריבויא:
לא תחסום שור בדישו. ויליף שור שור מהני דכתיב בהו שור ואיתרבו:
בהמתך. ריבויא הוא כל בהמה:
אווז ים עם אווז יישוב אע"פ שהן דומין זה לזה כלאים זה בזה מתניתא. תוספתא דכלאים פ"א:
לא אמרה כן. אינו נשמע מהברייתא כן דקתני שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים ואם איתא ליתני רבותא טפי דאפי' מין דים ומין דיבשה כלאים ומכ"ש ב' מיני יבשה:
משנה שלמה שנה רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן. דקאי נמי על כלאים ומשנה שלימה קאמר בין שני מיני יבשה בין א' דים וא' דיבשה:
ואנא דאייתיתיה. ואני למדתי מברייתא דתנא דבית לוי דמיני עופות של יישוב ושל מדבר אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה:
הדרן עלך שור שנגח את הפרה