פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ה
מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו. בגמרא מפרש איידי דקתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו קתני נמי רישא מתכוין לחבירו דבשור אפילו מתכוין לאשה פטור מדמי וולדות:
שמין את האשה כמה היתה יפה וכו'. שהיא נראית משובחת ובעלת איברים מפני העובר ודמיה יקרין ודמי וולדות דקאמר היינו שבח וולדות שהן משביחין את האשה וזה משלם לבעל שהפסידו השבח:
א"כ משהאשה יולדת הוא משבחת. אם כן דכך שמין אשתכת דלא יהיב ליה מידי שהרי האשה משיולדת היא משבחת שמפני שקודם שתלד מסוכנת הוא למות בצער לידה דמיה פחותין ודוקא במבכרת קאמר רבן שמעון ב"ג שהיא מסוכנת:
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת. וסתם גיורת ומשוחררת נשואות לגר ולמשוחרר ואם מת הבעל פטור דהמחזיק בנכסי הגר שאין לו יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שיש בידו וה"ה נמי לישראלית הנשואה לגר אלא סתמא דמילתא קתני. ובשפחה נמי שאין לה בנים הימנו מיירי והיינו דקתני ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב ועדיין לא היו להם בנים ומשפחה נשמע לגיורת:
גמ' שור שהיה מתכוין לחבירו. ופריך הא אם היה מתכוין לאשה חייב בתמיה והא ולא שנייא היא בין שנתכוין וכו' דאנשים כתיב ולא שוורים:
ולמה תנינתה הכא. מתכוין לחבירו:
בגין מתני' הא דבתרה אדם וכו'. איידי דקתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו ודוקא הוא דאלו מתכוין לאשה אינו משלם ממון דמתחייב מיתה הוא הילכך קתני נמי ברישא לחבירו:
שפחה וולדנית. שעדיין ראויה היא לילד:
בניה משביחין אותה. כלומר משובחת הוא מחמת שעדיין ראויה להוליד בנים:
קוטיזמי היא זו. מלשון קטומה ונכרתת ובמבכרת קאמר וכלומר שמסוכנת היא למות מחמת לידה ונ"מ לרבן שמעון בן גמליאל שאף על פי שזה אמר לו בשעת מכר וולדנית היא יכול זה לטעון לא הייתי יודע שמבכרת היא ואילו היית מפרש דבריך לא הייתי קונה אותה ות"ק סבירא ליה דלעולם משובחת היא אפילו במבכרת. א"נ קוטיזמי מלשון שבח הוא וכן הוא בב"ר פ"א מלך ב"ו מתקלס וכו' בתחילה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו ובלשון בתמיה מיתפרשא וכי משובחת היא בשביל כך:
עד שיכה במקום עוברה. כנגד בית הריון שלה:
אע"פ שאין ההריון שלו. כגון שנתגרשה מזה ונשאת לזה וכן אמר בתוספתא פ"ט בהדיא:
אף הוא בעל הריון הוא. אם צריך לשלם דמי וולדות לו שהוא בעל הריון או דילמא באיסור הוא וכדהדר פשטה לקמיה:
ת"ל בעל וכו'. כלומר הדר פשטה שאינו משלם לו דיצאו אלו שאין ראויין להיות לה בעל שאין קידושין תופסין בהן:
אין יוצאין בשן ובעין. וקס"ד בשלהן קאמר כגון שהושיט ידו למעי שפחה. וכן נמי ס"ד דאין יוצאין דקאמר משום דלא שייכא בעוברין והיינו דפריך ניחא וכו' ניחא בשן כלומר דלא שייך שן בעוברין והיינו דקאמר אין יוצאין דלא משכחת לה:
ועין. בתמיה אמאי לא הא שפיר משכחת לה בעוברין:
כיני מתניתא. כן צריך למיתני' בבה"מ דאין יוצאין בשן ועין של אימן דלא מהני להו שן ועין דאמן ובשלהן לא מיירי: