פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ב
מתני' הבית והעליה. התם מוקי לה במשכיר ושוכר שהשכיר לחבירו עליה שע"ג ביתו וא"ל עליה זו שע"ג בית זה אני משכיר לך דהשתא שעביד הבית לעליה:
נפתחה העליה. בארבעה טפחים ואם בא זה להשתמש בעליה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה ואין בעל הבית רוצה לתקן את העליה:
יורד ודר למטה. לגמרי דהא שעביד ליה ביתי':
והעליון את המעזיבה. טיח של טיט שנותנין על התקרה דקסבר ר' יוסי מעזיבה אשוויי גומות היא ועל העליון לאשויי הגומות וחכמים סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא ועל התחתון לאחזוקי התקר' והלכה כחכמים:
גמ' תני. בברייתא לפרושי נפחתה דקתני במתני' בכמה:
נפחת מקום התנור. כלומר אפי' לא נפחת אלא מקום התנור או מקום הכירה יורד למטה וצריך זה לתקנו:
אלא דו אמר ליה. כלומר דמסתברא דהאי הוא דיכיל אמר ליה עכ"פ אעשה לך סולם לעלות ולירד בו כל זמן שאתה צריך לילך למטה ולא תהא נכנס ויוצא דרך ביתי תמיד אם אין לך להשתמש כלום בביתי:
התחתון נותן את התקרה ולווחים. הנסרים והתקרה דקא' מעשה תקרה הוא והנסרים ג"כ הוא נותן:
מעזיבה עבה. שלא ירדו השופכין שלו למטה:
לא אמרו. לא פליגי בשיעור מעזיבה אלא בשהעליון אין דרכו להשתמש בשופכין הרבה אלא כגון להדיח את הכוסות:
משזגא מנין. אבל אם דרכו לכבס בגדים בעליה הכל מודים שצריך לעשות מעזיבה עבה שלא ירדו השופכין למטה:
דאינון זקוקין. שלפעמים צריכין בני עליה ג"כ להחזקת התקרה לפי שדרכן להכניס החמרין שבאין אצלן בתבואות ופירות שלהן ולפיכך הורה ר' חנינא שיהו בני עליה סייעים לבני התחתונים בעשיית התקרה ולווחים: