פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה א
מתני' המקבל שדה מחבירו. באריסות למחצה ולשליש ולרביע או בחכירות בכך וכך כורים לשנה:
מקום שנהגו לקצור יקצור. ולא יעקור ושניהן מעכבין זה על זה:
לעדור. לעקור:
לחרוש אחריו. אחר הקצירה ואחר העקירה חורשין כדי להפך שרשים של עשבים רעים שבשדה:
כשם שחולקין בתבואה. הך סיפא בקבלנות היא דאלו בחכרנות לא שייכא חלוקה:
בזמורות. הקוצצים מן הגפנים:
ובקנים. המעמידים את הגפנים. ושניהם מספקין את הקנים. מה טעם קאמר מה טעם חולקין בקנים לפי ששניהן מספקין את הקנים החדשים בכל שנה:
גמ' מקום שנהגו לקצור ותלש. טעמא דמתני' מפרש שאינו רשאי לשנות ממה שנהגו ואפילו מטרחא מועטת ליתירתא כמו מקצירה לתלישה:
אמר ליה את בעיתה. יכול הוא לומר לו איננו רוצה שתתלוש מפני שאתה עושה להשדה חריבה ואני רוצה שישארו בה מן הקשין שתזבל השדה ותהיה טובה לזריעה. בעיתה מלשון ואשיתהו בתה. ישעיה ה':
לתלוש וקצר. אם נהגו לתלוש והוא קצר שישארו הקשין לזבל:
אמרין ליה פוק דריתה. צא עם הדיר והזבל שאתה גורם להיות בשדה ואני רוצה שתהא שדה שלי נקייה שאינה צריכה לזבל:
תני. בתוספתא פ"ט:
ה"ז קוצר וכו'. כלומר אלו המלאכות הם על המקבל:
החופר. סביבות השדה:
והכייל. לשון מודד. כיילא ליה בקבא רבה. שהוא ממונה על מדידת הקרקעות לכל א' וא' כפי גבולו:
והאיקונימוס. לשון לע"ז הוא המפקיד הממונה על צרכי העיר אלו כלן נוטלין שכרן שהוקבע להן מכל שדה ושדה כך וכך מן האמצע שהמקבל צריך ליתן לפי חלקו:
הבייר. החופר בורות העיר ושכרו מכל בית ובית וכן הבלן וספר העיר:
בזמן שבאין מכח האריס. שבאין לתבוע חוב האריס שעליו נוטלין מחלקו וכלומר שזה אין להם שייכות ליטול שכרן מן השדות אלא כל א' וא' משלם כפי המוטל עליו והכל כמנהג המדינ':
מתני' המקבל שדה מחבירו. בין בקבלנות ובין בחכירות: