פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ב
מתני' המשאיל אמר שאולה מתה. אשאל אחת ושכר אחת קאי ובמה דסיים פתח:
ביום וכו'. קאי אאינך בבי:
והלה אומר איני יודע חייב. למאי דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ישבע שבועת היסת שאינו יודע ופטור א"א לאוקמי המתני' כמשמעה ומוקי לה בגמרא התם כגון שיש עסק שבועה דאורייתא ביניהם ורישא משכחת לה בתרתי דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגא דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרווייהו בעידן שאלה וא"ל שואל חדא אין בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה אי בעידן שכירות מתה דה"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ודוקא מתו תרוייהו דאי בדקיימא חדא וקא"ל חדא שקלה ואידך לא ידענא הוי ליה בהא דמודה הילך וקי"ל כרב ששת דאמר הילך פטור משבועה דאורייתא וסיפא דשאל אחת ושכר אחת משכחת לה בתלת דאמר ליה שלשה פרות מסרתי לך שתים בשאלה וחדא בשכירות ומתו תרתי דבשאלה וא"ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא ואי דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם:
השוכר אמר וכו' והלה אומר איני יודע פטור. וישבע השוכר שכדבריו כן הוא:
זה אומר שאולה וכו'. הא נמי לא אפשר לאוקמה כמשמעה דהא קי"ל טענו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורי' וה"נ מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ומה מקום לשבועה זו והלכך מוקי לה התם דשבועה זו ע"י גלגול היא דא"ל אשתבע לי שבועת שומרים שאתה חייב לישבע שמתה כדרכה ומגו דמשתבע על השכורה שמתה כדרכה מגלגל עליו לישבע שהשכורה היא שמתה:
יחלוקו. מתני' דתני יחלוקו מוקי לה התם כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל לא קי"ל הכי אלא כחכמים דס"ל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא היתה שם ראיה ישבע השומר שאינו יודע ופטור:
גמ' לילה שבנתיים מהו. שאלה היום ושכרה למחר ומתה בלילה שבנתיים מה דינו וכלומר דמיבעיא ליה מי אמרינן דמיד שכלתו שאלתו תו לא הוי ליה שואל עלה ואע"פ שעדיין היא בביתו ולא החזירה לבעלים או דילמא דלא אתחיל השכירות עד שיחזירנו לבעלים אחר יום השאלה והדר למישקלה ליום השכירות ואי לא אהדרה ומתה בלילה עדיין כשואל הוי ומיחייב באונסין:
אית אמרין. וקאמר הש"ס דפליגי בה בהאי דינא דאית אמרין דרך הפרות ללון על בעליהן כלומר שצריך השואל להחזירה להבעלים מיד אחר שנשתמש בה ביום שאלתו ודרך הוא שיוחזרו אצל בעליהן ללון שם וזו על ידי ששכרה ליום המחרת אצלו לא החזירה ולא לנה בבית הבעלים עדיין כשאולה היא אצלו ואם מתה בלילה חייב:
ואית אמרין אין דרך וכו'. כלומר שאין החיוב מוטל על השואל להחזירה לבית הבעלים ללון שם ואפי' עדיין היא בביתו מיד אחר יום השאלה אמרינן דכלתה שאלתה וזו כשכורה אצלו ואם מתה בלילה פטור: