פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ד
מתני' וכמה תהא הסלע חסרה. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא הונאה. ובגמרא התם אמור בה טעמא לחילוק פלוגתייהו דלא דמי מטבע לחפץ דכיון דלא סגי לא מחל:
ארבעה איסרות. לסלע:
מאיסר לדינר. והאיסר א' מכ"ד בו דשש מעה כסף הוא דינר מעה ב' פונדיון פונדיון ב' איסורין:
שמנה פונדיונות. שתות כשאר אונאה והלכה כר"ש:
גמ' תני. בתוספתא פ"ג והגי' משובשת כאן במקצת וכן שם צריך קצת תיקון:
יותר מכאן. משיעור האמור במתני':
מוציאה בשוויה. כפי שהוא שוה ושלא יוציאה בסלע:
סלע עד שקל. הסלע מותר לקיימה ולהוציאה בשוויה עד שתחסר עד שקל שהוא חצי סלע אבל משחסרה פחות משקל אסור לקיימה מפני שקלה היא לרמות בה ואינו ניכר בה הפחת משקל לפי שרחבה כסלע:
דינר. מותר לקיימו עד שיעמוד על רובע שקל שהוא חצי דינר:
פחות מכאן אפי' הוא כאיסר אין יכול להוציאה. אפילו בשוויו שנוח לרמות בו:
לא יתנה. מטבע שאסור לקיימה אסור ליתנה לאנס ולרוצח שמחמת יראתן מקבלין אותה מהן ומרמין בה לבריות:
נוקבה. באמצע:
בדינרין ובסלעין. של כסף:
אבל בדינר זהב ובמטבעות נחשת. צ"ל וכן הוא בתוספתא:
מוציאין בשוויהן. לעולם לפי שדרכן להוציאן במשקל ואינו יכול לרמות בהן:
כך מוציאין למעשר שני. לפדיון מ"ש:
ובלבד שלא יתכוין להוציאן. שלא יתכוין בתחלה להחזיקן בידו עד שיפדה מעשר שני שלו. ובתוספ' גריס בלבד שלא יתכוין להטיל סלע על השני: