פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ח
מתני' כל דבר שהוא עושה ואוכל. אם האבדה זו דבר שיכולין להאכילו את שכר מעשיו כגון שור וחמור:
יעשה ויאכל. ולא ימכור אותו המוצא אם שהו בעליו מלדרשו לפי שכל אדם נוח לו בבהמתו שהכירה בו כבר ולימדה לרצונו:
ראה היאך תשיבנו לו. שלא תאכילנו חצי דמיו שא"כ אין זו השבה:
לפיכך. מכיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בהו אע"ג דלא אשתמש בהו כמאן דאשתמש דמי ואם אבדו חייב באחריותן ואפי' באונסין דכשואל הוי:
גמ' שלא יאכיל עגל לעגלים מן העגלים שמצא לא יאכיל לו דמי עגל וכלומר שלא יאכילו עד כדי שוין וכדמייתי האי עובדא שזה הי' צריך למכור להאחרים בשביל להאכיל להאחד אלא אם אינו עושה ואוכל מיטפל בהן כמה ימים כל א' כדינו ומכאן ואילך מוכרן בב"ד:
הלכה כר' טרפון בדבר שיש בו סימן. דכיון שיש בו סימן ודאי יבאו הבעלים לחזור אחריו דלא מייאשי מיניה והלכך אם מכרו ברשות הבעלים הוא וחייב באחריותן:
תלמידי חכמים אין צריך ליתן סימן. דבטביעות העין סגי להו ומהימני:
הכל מודין וכו'. כלו' לא נחלקו ר"ט ור"ע אלא בדמי אבדה שמכר אבל אם מצא צרור מעות ויש בהן סימן הקשר וכיוצא בו וצריך להחזיר הכל מודים שלא יגע בהן ולא ישתמש בהן כלל:
ואזלין. נגנבו ואמר אילו לא הלכתי לבית הכנסת לא היו הולכין ממנו סנדליי ולמדך בזה שלא לסמוך על אלו שהולכין תמיד לבה"כ ועושין עצמם כמתפללין ואינם אלא צבועין ורמאים וצריך להזהר מהן:
ר' יוסי הוה יתיב וכו'. לא שייך הכא מידי אלא אגב דאיירי בבי כנישתא מייתי לה הכא ובברכות פ"ג וכן בפ"ז דנזיר הלכה א' גרסינן להא והכי איתא התם מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה אם צריך לעבור במקום טומאה כדי לילך וללמוד תורה אם מותר וקאמר עלה ר' יוסי הוה יתיב ומתני. היה יושב בבה"מ ושונה:
ועל מיתה. ונכנס טומאת המת לשם ומי שישב לו ולא יצא מפני הטומאה לא מיחה בידו וכן מי שיצא משם לא א"ל ולא מידי וטעמיה משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה: