פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ג
מתני' פירות בכלי. סתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא. ריקן:
כיס. יש בו סימן לבעלים:
ציבורי פירות. סימנן מנין או מקום:
שלשה מטביעות זה ע"ג זה. או יותר והמכריז אומר מטבעות מצאתי וזה בא ואומר כך וכך היו או כך וכך היו מונחים זה על זה:
כדי יין וכו'. הנמצא בספרי הדפוס כאן נמחק:
גמ' שלשה מטביעות של שלשה מלכים. הא דקתני שלשה מטביעות הוי סימן דוקא אם הם משונות בצורתן זה מזה כגון של שלשה מלכים:
ואפי' שלשתן של מלך אחד וכו'. ר' אלעזר פליג וס"ל דלאו בשלשה מלכים תליא מילתא דאומור דהכי מיתרמי ונפלו בהדדי ולא הוי סימן אלא דוקא שעשוין גודלין כמו מגדלין זה על גב זה התחתון רחב והאמצעי קצר ממנו והעליון הקצר שבכולן כמגדל הזה שהוא רחב מלמטה והולך ומקצר ועולה:
של ג' מלכים וכו'. מסקנת מילתיה דר' אלעזר היא דבין של ג' מלכים ובין של מלך אחד והוא שעשוין כמגדלין דבהכי הוי סימן דלא איתרמי דנפל הכי:
אין הוה כגון אהן מצובה. אם היה כעין מצובה והוא מלשון חצובה כג' רגלי הקנקן ולדמיון בעלמא נאמר כאן כדמפרש ואזיל:
כגון אהן קרפיפא. כעין הקרפיף של דירת ג' בני אדם שהוא בנוי כל אחד כנגד אוירו של השתים וכלומר אם יש כאן הספק משל מי הן מכיון דלא ידע למי מהם יחזיר ובשביל כך הם בעצמם ג"כ מתייאשים הלכך אינו חייב להכריז:
את שמע מינה. מהא דר' חלפתא דלקמן דלאו דוקא מג' בני אדם שהרי לטעמיה דאמר דלא ידע למאן מחזרה אפי' בשני בני אדם נמי שייכא וכדשמעינן ג"כ מהאי דאזל אחרי ר' חלפתא שאמר לו מכיון דלא ידע המוצאו למי יחזיר הרי זה שלו:
אושטי ליה. שמצאו והושיט לו הדינר להחזירו וא"ל כבר נתייאשתי ממנו לפני כל מי שימצא שלא ידע למי יחזיר והשתא הרי הוא שלך שהגבהת אותו אחר יאוש:
אמרי. אמרו דבאמת לא היה טעמו של ר"א אלא כדי לעשות זה במתכוין ולזכות לר' שמעון בר ווה שהי' איש עני ורצה לזכות בכבוד: