פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ב
מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:
פשוט שכתוב בו עד אחד. ה"ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאוריי':
אין לו אלא עשרים. דאע"ג דמאה זוזי חמשה ועשרים סלעים הן יד בעל השטר על התחתונה דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזים גרועים שאינן שוין אלא עשרים סלעים:
אין לו אלא מנה. כ"ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ"ה מן הטובים:
ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:
אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:
גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:
חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:
תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור"ע פליגי בזה:
ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:
לא היו לו אלא שנים. כדקתני במתני' וא"כ השטר נמי כדבריו הוא ואין כאן מודה מקצת ואינו נשבע אלא על מה שהודה וכלו' שאין כאן שבועה כלל ואין לו עליו אלא על מה שהודה לו בשנים ואותן הוא דנותן לו: