אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

מתני' השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחי' לבית ארוסה תכשיטין ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן ופעמים הולך החתן ואוכל שם:

אינן נגבין. אם מת הוא או שמתה היא או שבא לגרשה דמחמת חבת שמחת אכילה מחל ודוקא שאכל בדינר אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:

שלח סבלונות מרובין. וסתמן שיחזרו עמה לבית בעלה או אפי' מועטין ופירש על מנת שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין ואורחא דמילתא נקט שדרך סבלונות החוזרין עמה לבית בעלה להיות מרובין ואותן שנשלחו כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:

גמ' חד בר נש שלח לארוסתו סבלונות מרובין. והלך גם בעצמו לשם ונתנו לו קרוביו עצה שלא יטעום בבית חמיו כלום כדי שלא יעמדו שם אם ימות והוא לא שמע להם ואכל שם ונפל הבית עליו ומת וזכו בבית חמיו בכל מה ששלח:

קריות. קרונות ממיני חרת הם חסיות וכיוצא ולא הוה קשה לרבנן ולא תמהו על כל המינים שמצא בזמן שבין פסח לעצרת אלא על זרע פשתן וזיתים חדשים תמהו ביותר מנין היה לו זה בימים האלו:

אוקר. כיבד לר' יהודא נשייא הוא רבינו הקדוש בשני מיני צנון בין ראש השנה ליום הכפורים והוה באותו זמן מוצאי שביעית והיו שכיחין כל כך שהיו יכולין להטעין בהם משאות שהגמל צריך לישא אותם:

לית אינון אסירין. דהא ודאי משביעית הן וכי לאו ספיחין אינון וספיחי שביעית אסורין והשיב לו רבי פרידא שבמוצאי שביעית נזדרעו אחר ראש השנה ואע"פ כן היו שכיחים הרבה קודם יה"כ:

באותה שעה התיר ר' ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. מפני שראה שמצוין הן בזמן קצר אחר שנת השביעית וכדתנן בפ' ששי דשביעית:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה