פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ב
מתני' וטומטו'. ספק זכר ספק נקיבה:
הזכרים דוחין אותו אצל הנקיבות. דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ושקול וניזון הוא עם הנקבות:
הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים. ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות:
ילדה זכר יטול מנה. ואע"ג דהמזכה לעובר לא קנה בבנו קנה דדעתו של אדם קרובה היא אצל בנו:
וילדה זכר ונקבה. תאומים יחד:
זכר וכו'. ואע"פ שלא הזכיר תאומים:
ילדה טומטום אינו נוטל. מוקי לה התם כרשב"ג ולית הילכתא כוותיה אלא נוטל כפחות שבשניהן:
יורש את הכל. דלא תימא בריה בפני עצמו הוא ולא בר ירושה הוא קמ"ל:
גמ' תני. בתוספתא פ"ט:
יטול. המבשר מאתים בשביל שכר הבשורה:
זכר ונקיבה. ילדה תאומים אין לו אלא מנה ואע"ג דעל בשורת הזכר אמר ליתן מאתים משום דלא היה דעתו אלא אם תלד הזכר לבדו וכדקאמר ר' מנא טעמא דביטלה צרת נקיבה ששמע לשמחת בשורת הזכר: