פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ט
מתני' זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתור את הזיז מאחר שהחזיק בו:
ויכול למחות בו.בתחילה כשבא בעל הכותל להוציא זיז שיש בו טפח יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא הלכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו וכשבא בעל הכותל להוציאו בתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:
גמ' מוציאו את אפי' כמה. דכיון שהחזיק בטפח יכול הוא להוציאו כמה שהוא רוצה באורך הזיז:
למשוך כמה. במשך רחבו כמה:
בחולק את ביתו. בשיעור שעושין בין בית לבית בבליטת הכתלים היוצאים כדי לחלק בין בית לחבירו כך הוא יכול למשכו. א"נ יש לפרש מוציאו את אפילו כמה ארחבו קאי דרחבו של זיז יכול הוא להוציאו אפילו כמה באורך טפח שהחזיק בו למשוך בארכו כמה אם יכול הוא למשכו יותר באורך לאויר החצר וקאמר כדרך שעושין בסימן לחלק בין בית לבית כך הוא יכול למשוך בארכו: