פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ט
מתני' את המשרה. מקום ששורין בו פשתן ומפסיד את הירק הסמוך לו:
ואת הכרישין. שהן מזיקין להבצלים הסמוכין להן:
ואת החרדל מן הדבורים. שהוא מפסיד את הדבש ועושה אותו חריף וחד:
ר' יוסי מתיר בחרדל. לפי שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדל מן דבוריי הרחק אתה דבוריך מחרדלי מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי:
גמ' תני. בברייתא:
מרחיקין את הבצלים מן הכרישין. דס"ל להאי תנא דבצלים מזיקין את הכרישין ואם בעל הכרישין קדם צריך זה להרחיק הבצלין מהן:
ור' לעזר בר"ש מתיר. בבצלים לכרישין דס"ל כתנא דמתני' דהכרישין הוא דמזיקין הן להבצלים:
מגו אילין מתני'. ר' יעקב ס"ל דלא פליג ת"ק דברייתא אתנא דידן והלכך קאמר דמתוך אלו מתניתן מהמשנה והברייתא אנו למדין דכשם שזה מרחיק זה מזה הכרישין מן הבצלים כך זה וכו' דשניהם מזיקין זה את זה וכל אחד שקדם באחד מהן צריך השני להרחיק ממנו כשירצה לזרוע מין השני שהוא מזיק לזה:
מפני שפי הדבורים חד. מילתיה דת"ק במתני' בחרדל מן הדבורים מפרש לפי שהדבורים באין ואוכלין את החרדל ונעשה פיהן חד והן אוכלות את הדבש ומחריבות ומפסידות אותו לפיכך ס"ל דבעל החרדל הוא דמזיק לבעל הדבורי' וצריך להרחיק: