אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך. מי שיש לו שובך של יונים בחצירו סמוך לכותל שבין שתי חצירות ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה והיא חיה קטנה מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:

מן המזחילה. והוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו ופעמים אותה המזחילה הולכת לאורך כל הכותל ואם זה הכותל הוא על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה בארבע אמות כדי שיהא מקום לבעל המזחילה להיות זוקף שם סולם לעלות ולתקן המזחילה שלו ולנקותה מעפר וצרורות שיפלו שם הואיל והבעל מזחילה החזיק בזה שתהא מזחילתו מהלכת בפני חצירו של זה:

ומרחיקין את השובך מן העיר. לפי שהיונים מפסידין זרעוני גנות:

אלא אם כן יש לו חמשים אמה. שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:

בית ארבעת כורין. בית כור לכל רוח והכור שלשים סאין:

מלא שגר היונה. מרוצת פריחתה בפעם אחת ואין הלכה כר' יהודה:

ואם לקחו. מאחר כמות שהיא אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע רחוק משדה חבירו:

הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק הראשון בכך ואין מחייבין אותו להרחיק:

גמ' הדא דתימר. דמרחיקין את הסולם מן השובך ואע"ג דקי"ל על הניזק להרחיק את עצמו דוקא בימין השבוך הוא דצריך להרחיק משום דהוי כגירי דיליה והכל מודים בזה וכשהסולם בימין השובך מיומן ביותר להנמיה לקפוץ דרך שם להשובך אבל כשהסולם בשמאל השובך אינה ממהרת כל כך לקפוץ משם להשובך ולא מיחזי כגירי דיליה זוקף מיד ואין צריך להרחיק:

הכא את אמר חמשים אמה. ליוני השובך ולהלן בסוף פ' מרובה את אומר אין פורסין נשבין ליונים אא"כ רחוק מן הישוב שלשים ריס ומשני רבי יוסי בר' בון לענין לרעות את עצמה די לה בחמשים אמה אבל לענין לפרוח פורחת ד' מילין שהוא לערך שלשים ריס וכדאמר התם דטעמא שלא ילכדו יוני הישוב הוא:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה