אור ברסלב

פני יהושע על פסחים· רבי יעקב יהושע פלק

דף ז:

דף ז.

בתוס' בד"ה והלכתא על ביעור חמץ יכול הוא לומר כן כו' או שמא דוקא על ביעור כו' עד סוף הדיבור. ועיין בלשון הרא"ש ז"ל ובלשון הר"ן ז"ל בשם הראב"ד שכתבו דמה שמברכין על ביעור ולא לבער היינו משום דאמרינן בברכות לענין המוציא או מוציא דיותר יש לברך המוציא משום דמברכותיו של אדם ניכר אם הוא ת"ח דלעולם יש להשמיע חידוש בענין הברכות ע"ש באריכות והתוס' דהכא נראה דלא פסיקא להו האי טעמא כ"כ דהתם סוף סוף כיון דמוציא והמוציא תרווייהו להבא משמע מש"ה יותר יש לברך המוציא כדי להשמיע חידוש הדין בברכות משא"כ הכא דבלאו לישנא דלעבר או להבא איכא נמי צד אחר למעליותא לברך לבער דהוי ברכה מבוררת להודיע שהמצוה על בעל החמץ עצמו משא"כ בעל ביעור כדאמרינן בשמעתין להדיא לענין למול ומש"ה מספקא להו להתוספות האיך יברך לכתחילה לבער או על ביעור ובאמת נראה שהר"ן ז"ל הרגיש בזו הסברא ומש"ה מסיק טעמא אחרינא דאדרבא כיון דבדיקת חמץ זמנין שאין בודק בעצמו ונעשית ע"י שליח והשליח ודאי צריך לברך על ביעור ולא לבער מש"ה לא חילקו רבנן בברכה שאפילו כשהוא בודק בעצמו מברך גם כן על ביעור להשוות מדותיהם וכתב שם לחלק בין ברכת מילה ובין ברכת בדיקת חמץ לענין השליחות ע"ש. ובאמת שדבריו מגומגמים קצת וצריכין ישוב:

אמנם כן לפי מה שכתבתי לעיל אין צורך לכל זה דשפיר י"ל בפשיטות דדוקא לענין בדיקת חמץ מסקינן דהלכתא על ביעור והיינו משום דלבער משמע דקאי הברכה על המעשה ביעור שעושה עכשיו כמו בכל הברכות שאדם מברך עובר לעשייתן דהיינו סמוך לעשייתן ואם כן יש במשמע שהברכה היא על הביטול שעושה בבדיקה שזה עיקר ביעורה מדאורייתא. ובאמת אינו כן שלא תקנו חכמים ברכה על הביטול שאינו אלא דברים שבלב ולא מצינן שמברך ברכה על דברים שבלב כמ"ש המפרשים והפוסקים בה' פסח מש"ה יש לפרש על ביעור שזה מורה שהברכה היא על הביעור שרוצה לעשות למחר באותו חמץ עצמה שמוצא בשעת הבדיקה שעל זה עיקר הברכה כיון שהבדיקה תחלת הביעור הוא:

ובזה נתיישב שיטת הרמב"ם ז"ל במה שהקשה עליו הר"ן במה שפסק דכשאב מל את בנו מברך למול וכתב ע"ז שהוא נגד סוגיא דשמעתין שמברך על ביעור ולפמ"ש לק"מ דלא שייך הך הלכתא אלא בחמץ לחוד מטעמא דפרישית ודוק היטב:

שם פיסקא לאור הנר מנה"מ אמר ר"ח למדנו מציאה ממציאה כו' וכתיב ויחפש בגדול החל כו'. ולכאורה דעיקר הילפותא הכא בסוגיא היינו לענין דבעינן אור הנר ואף ע"ג דלעיל דף ד' מסיק רנב"י מסברא דאור הנר יפה לבדיקה אפ"ה בעי ר"ח לאסמוכי אקרא וכדמשמע להדיא בל' הברייתא דבסמוך דבתר דקתני טעמא דאור הנר יפה לבדיקה מסיק אע"פ שאין ראיה לדבר. מיהו מל' הר"ן בריש מכילתין משמע דילפותא דהכא הוי ילפותא גמורה מדאורייתא וכמו שאפרש בסמוך בל' רש"י. אלא דבאמת יש לדקדק האיך שייך למילף מהכא דבעינן דוקא אור הנר דהא בהאי קרא דכתיב ויחפש בגדול החל בודאי לא היה החיפוש לאור הנר דהא כתיב הבוקר אור והאנשים שלחו דמייתי הש"ס בריש מכילתין וכבר כתבתי שם דלפי המסקנא שם דצפרא נהר היינו עכ"פ לאחר הנץ החמה ובהאי שעתא ודאי לא שייך חיפוש לאור הנר אלא לאור היום וכיון דתחלת הילפותא בסוגיא היינו מציאה מחיפוש משמע מיהא להדיא דחיפוש הוא ביום ואם כן מציאה דכתיב בחמץ נמי יש לעשותה ביום לכך נראה דהא דקאמר מנה"מ וכולה סוגיא אכולה מילתא קאי אתחילת הבדיקה מנ"ל שצריך לבדוק והיינו מן התורה לשיטת הר"ן או באסמכתא לאינך פוסקים ומנ"ל נמי שיש לבדוק לאור הנר ואהא מילתא מייתי שפיר דילפינן מציאה דחמץ ממציאה וחיפוש דכתיב ויחפש בגדול וימצא נמצא דסתם ל' מציאה דכתיב בקרא היינו ע"י חיפוש וא"כ שפיר ילפינן מהכא עיקר בדיקה או מן התורה או באסמכת' כיון דכתיב לא ימצא היינו ע"י חיפוש אלא דאכתי מהך ילפותא הוי משמע דצריך לבדוק דוקא ביום כדאשכחן בהאי דויחפש בגדול ועוד דחיפוש ובדיקה ביום ודאי טפי עדיף שאורו רב ואם כן היה מהסברא לומר דבדיקה בנר בלילה לא מהני מש"ה מייתי נמי הך קרא מחיפוש דירושלים דילפינן מיהא דלאור הנר נמי מיקרי חיפוש וא"כ מוקמינן שפיר לא ימצא דחמץ ע"י חיפוש הנר ומה שתקנו חכמים דוקא בלילה ולא ביום היינו משום דממילא מוקמינן לה מסברא דבדיקה דלילה טפי עדיף משום שבני אדם מצויין כו'. ועוד שאור הנר יפה לבדיקה משום שיכול להכניסו בחורין ובסדקין כנ"ל נכון. וכיוצא בזה כתבתי בהא דילפינן בעירובין לענין תחום שבת דילפינן מקום ממקום וניסה מניסה ותמצאנו בק"א ועיין עוד בסמוך:

בפירש"י בד"ה זכר לדבר כו' אלא אסמכתא בעלמא כו'. אין זה סותר למ"ש לעיל דף ד' דמל' רש"י משמע דבדיקה דאור הנר דאורייתא וכמ"ש הר"ן משמו ואם כן האיך כתב כאן דהוי אסמכתא אלא דבאמת לק"מ דכיון דמסיק רש"י כאן דהא דהוי אסמכתא היינו משום דד"ת מד"ק לא ילפינן. ולכאורה יש לתמוה דהא אשכחן בכה"ג בריש מסכת ב"ק דתני בברייתא אין נגיחה אלא בקרן ומסיק התם וכ"ת ד"ת מד"ק לא ילפינן כו' ומקשה הש"ס בפשיטות והאי מילף הוא גלוי מלתא בעלמא הוא וא"כ משמע להדיא דלענין פי' המלות שפיר מצינן למילף ד"ת מד"ק וא"כ ע"כ מ"ש רש"י כאן דאסמכתא בעלמא היינו לפרש הל' זכר לדבר משום דאכתי היה מקום לומר דבדיקה דיום טפי עדיף כהאי דויחפש בגדול וכדפרישית ועיין עוד בסמוך:

בד"ה קולא הוא כו' הילכך לא ילפינן חמץ מיניה להקל עכ"ל. ולכאורה ל' להקל שכתב רש"י אינו מיושב שהרי אפילו את"ל דקולא הוא דאקיל רחמנא גבי ירושלים ולעולם דבאבוקה נמי שייך חיפוש יותר אכתי אין לנו לומר להחמיר בחמץ שצריך דוקא אבוקה דמהיכי תיתי דמכיון דאשכחן דלנר יחידי נמי מיקרי חיפוש ומקיימינן בה קרא דלא ימצא א"כ אבוקה היכא רמיזא ואיפכא הו"ל לפרש דהא דקאמר וכ"ת היינו משום דסד"א בירושלים הוא דאקיל לענין אור אבוקה אבל לעולם דלענין חמץ אור דאבוקה נמי מהני ואהא מייתי שפיר קרא דנשמת אדם חופש ואף ע"ג דנשמת אדם הוי מצי לאדמויי לאבוקה ומדמה לאור הנר יחידי משמע דל' חיפוש שייך טפי בנר יחידי. מיהו למאי דפרישית בסמוך א"ש דודאי למאי דס"ד דקולא הוא דאקיל בירושלים שפיר הוי לן למימר דבעינן דוקא אבוקה וכיון דילפינן מציאה דחמץ מויחפש בגדול דביממא הוי שאורו רב וא"כ נהי דאשכחן דחיפוש דנר נמי מקרי חיפוש אכתי י"ל דבעינן נר דומיא דיממא והיינו אבוקה ואם כן יפה כתב רש"י דמה שבודקין לאור יחידי היינו להקל:

תוכן העניינים

פני יהושע על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה