אור ברסלב
פני חיים הקדמה

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

הקדמה

פלס ומאזני משפט לח' מעשהו כל אבני כיס אמר ראש החכמים במשלי מ"ז פסוק י"א וכתב שם הרלב"ג ז"ל וז"ל הנה המשקל בדברים העיוניים ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבפל הוא לה' כי יצטרך עזר אלהי לשקול זה בצדק וביושר לרוב הטעיות שאפשר שיפלו בו ולזה ג"כ יהי' מעשה הש"י כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים וכו' יע"ש והגה לפי פירושו היה לו לומר ומעשהו בתוספות ואו דהלא האי ומעשהו לפי פירושו קאי ג"כ על הש"י ולכן נ"ל לפרש קצת באופן אחר והוא כי ידוע שבששוקלין איזה דבר מוכרח להיות רק אבן אחת אשר משקלו כהדבר הנשקל ובכל שאר אבנים א"א לשקול וכן אפילו בדברי חכמה אשר שוקל האדם במאזני ואבני השכל אפ"ה הדברים אשר עומדים בהם על הנסיון והבחינה ג"כ לא משכחת בהו כי אם אבן אחר אותו האבן אשר הנסיון מראה עליו שהוא אמת לא כן בדברים העיוניים אשר הם לה' דהיינו בחכמת התורה שם מעשהו כל אבני כיס כלומר מעשהו של האדם הוא כל אבני כיס דהיינו כל אבן מאבני השכל שחנן הש"י ונתן להאדם השוקל במאזני המשפט הרי זה מעשהו כי עמוקה היא מני ים ואין לעמוד על יסודה ולכן כתב החובת הלבבות בפ"ג שער חשבון הנפש בחשבון האחד ועשרים כי התלמיד ימצא בלבו כשהוא משתדל בחכמה כח עליוני רוחני אין בכח אדם להועילו בו יע"ש שהאריך בזה וכתב שאם האדם משתדל ומיגע א"ע הרכה או יוכל להשיג בשכלו דבר כמעט שתדמה לנבואה ובחשבון הארבעה ועשרים הזהיר מאד שכל ינוח אדם דעתו על מה שנתברר אצלו בתחלת לימודו וכו' יע"ש והנם דהח"ה כתב שם גם בחכמת השיעור שאם הוא משתדל ומייגע א"ע יוכל להוציא צורות מופלאות וכו' יע"ש בחשבון הכ"א והנה חכמת השיעור ודאי לא הוה חכמת אלהות לקוראו מאזני משפט לה' אכן אפשר דהגם דבחכמת השיעור האבן השכל ששוקל בו היא אחת וכמש"ל דאם הנסיון מראה עליו שהוא אמת אז ידוע כי הוא האבן המשקל האמיתי ששקל בו אפ"ה מפני שהכללים המדעים בחכמת השיעור המה רבים לכן דומה היא לחכמת אלהות אי נמי והוא העיקר בעיני שהח"ה מפרש הא דקאמר מעשהו כל אבני כיס כוונתו שאף אם שקל במאזני שכלו פעם ושתים או יותר מ"מ ישקול עוד הפעם ועוד עד שישקול כל אבני כיס כלומר עד שיראה שכבר שקל כל אבני שכלו ושוב לא נתחדש לו שום דבר לא גרעון ולא הוספה ובחכמת השיעור וראי כל שהשתדל ויגע א"ע באיזה דבר ומצא איזה כלל מרעי ועמד על הבחינה והנסיון שוב אין לו להשתדל וליגע א"ע בזה יותר ורק הא"ה בא להסביר מדוע צוה ראש החכמים בחכמת אלהות להשתדל כ"כ רב ולא יסתפק א"ע במה ששקל באבני שכלו מעם אחת או שתים וע"ז מראה הח"ה מחכמת השיעור שנראה בחוש שכל שמשתדל יותר יורהו הבורא השיעור וכו' כמעט שתדמה לנבואה ולכן ודאי בחכמת התורה ודאי יורהו הבורא בכל עת שישתדל אשר כמעט תרמה לנבואה אבל הצווי להשתדל ודאי היא רק בדבר העיוני שהוא לח' דהיינו בחכמת תורת אלקים אבל בחכמת השיעור אינו מצוה להשתדל ותלוי ברצון האדם גם אפשר לפרש האי מעשהו כל אבני כיס ע"פ מה דאיתא בש"ם ריש מנחות נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעלת העוף אשה ריח ניחח ובמנחה אשה ריח ניחח ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים וזה הוא ג"כ כוונת החכם שמעשהו כל אבני כיס כלומר בין אם חידש הרבה ע"י משקלו באבני שכלו ובין שחידש מעט ע"י אבני שכלו והנה כאשר בילדותי הייתי רגיל לכתוב כל מה שחידשתי לא בשכיל לקבוע בדפוס כי אם מפני ששמעתי מאמ"ו המנוח זללה"ה ששמע מרבו הגאון הצדיק יס"ע מוה' ארי' יעקב זצוק"ל מסמילא שהיה מפרש מאמרם ז"ל וקנה אך חבר היינו הקנה סופר כלומר כשאדם כותב את מה שמחדש אז אם מסתכל אח"כ בכתבו נעשה הכתב כחבר לו ויכול עי"ז לשקול במאזני שכלו לראות הישר הוא ולחדש עוד ולגרוע ולהוסיף ממה שחידש בראשונה אכן הרפתקאי דעדו עלי כמה חלים דבים וטרדות פרנסה סבבוני עד עת זקנותי שברך הש"י אחריתי מראשיתי ונחתי ושקמתי מכל טרדותי וברקתי בכתבי וראיתי כי הרבה מחידושי מצאתי בספרי ראשונים בחידושי הרשב"א ועוד בכמה ספרי ראשונים אמרתי א"כ הלא נחני הש"י בדרך האמת ולמה אגרום שיאבדו חידושים כאלה מהעולם היינו אותן החידושים שלא מצאתי אותם בשום ספר לכן לקטתי אותן השבעה שו"ת מדיני ש"ע אה"ע ויגעתי בהם רב וגרעתי והוספתי הרבה ממה שכתבתי בילדותי ואמרתי אקבעם בדפוס ואולי ימצאו אנשים לומדי הורה שיוטב בעיניהם ואז יהיו שפתותי דובבים בקבר והגם כי מרוב העיון נסתבכתי מענין לענין וידעתי כי שום אדם לא ירצו. לבלות זמן רב לעיין בכל התשובה מהתשובות הארוכות אפס כי לזה עשיתי פתח השער וציינתי כל המקומות הן על הש"ס הן על הרמב"ם והן של שאר פוסקים ומפרשים אשר הובאו בספר הזה אשר הקשיתי עליהם ואשר ישבתי כל דבר ודבר באיזה דף הוא נמצא ועי"ז כל מי שילמוד ויוקשה לו איזה דבר יובל בקל לעיין בפתח השער ואם יראה שהובא הדבר בספר הזה בטוח אני בחסדי המקום שימצא נחת בדברי ולא רק קטני ערך כמוני אלא אף אותן שקטנם עבה ממתני ואפשר שהם יסתרו את דברי עכ"ז בטוח אני בחסדי המקום ב"ה שגם הם ימצאו נחת בדברי ויאמרו ראויין הדברים לאומרם אלא כך דרכה של תורה זה בונה זה סותר:

ואשר הביאני להקדים הקדמה הזאת הגם כי אין דרכי להשתדל בדברים כאלה אכן רציתי לצאת ידי זקוקין דגורא שכתב בשם המקובל אלהי הרב מוה' נפתלי הירץ זי"ע שלכן התחיל בהסידור שלו בפסוק נדבות פי וכו' יען כי קבלה בידו שאותו הפסוק המתחיל באותו האות ששמו הוא מתחיל ומסיים באותו האות ששמו הוא מסוים הוא מפוגל לכן התחיל בהפסוק על נדבות כו' המתחיל באות נון ומסיים באות יוד כשמו. לכן לכן התחלתי בפסוק של משלי המתחיל באות פא ומסיים באות סמך כשמי ומחמת שאין בהמ"ד כלי חידוש לכן כתבתי מה שחידשתי בו וגם כאשר מביא הזקוקין דנורא בשם הרוקח שכל מי שמחבר איזה ספר צריך לרשום שמו בשם הספר ולכן קרא שם ספרו רוקח ע"ש מעשה רקח שהיא הגימטריא של שמו "אלעזר בן יהודה" ע"כ גם אני קראתי שם ספרי "פני חיים" שהוא הגימטריא של שמי והגם דהרוקח צירף גם שם אביו אפשר שאביו סייעו בחבורו לכן צירפו וגם כאשר כתבו כל המפרשים שם במשלי ט"ו פסוק ט"ו על הקרא באור פני מלך חיים וכו' שבשהש"י מסביר פנים להאדם חיים הוא לו להאדם ואנכי ראיתי בחוש שנחליתי עד שכל הרופאים אמרו נואש ועי"ז שעסקתי בחיבור הזה והש"י הסביר לי פנים חיים היה לי וב"ה שגמרתי אותו בעת חליי וזאת להודיע לכל קורא שאם לפעמים בדברי על איזה מהגדולים כהשגה או בדחי' ח"ו לא מהתנשאות עשיתי זאת לדמות ח"ו כי אנכי השגתי בדעתי יותר ממה שהשיג הגדול בדעתו חלילה לי מטעות כזה וידעתי שאם הראשונים כמלאכים וכו' רק כך היא דרכה של תורה וכ"כ בראש ההקדמה שהתורה היא עמוקה מני ים ואין שום אדם יכול לעמוד על יסודה ובפרט כי רבתה המחלוקת בין הראשונים ויש על מי לסמוך:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה