פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק כב · פסוק יד
אם שכיר הוא, כלומר שכיר־יום26. ודומה שכך גם דעת המכילתא, כשהיא אומרת שהשכיר "נהנה ומהנה", הוא נהנה מן השכר שהוא מקבל ומהנה את הבעלים על ידי עבודתו27. ונוסיף עוד שני פירושים, שאף לפיהם "שכיר" משמעו "שכיר יום". האחד - אם השואל הוא שכיר יום אצל המשאיל, יכול הוא לבוא בשביל שכרו, כלומר הוא יכול לתבוע את שכרו. לא רק שאין הוא צריך לשלם, אלא אפילו את שכרו אין הוא מפסיד. והאחר - כאשר אדם הוא שכיר־יום, ובמקום לעבוד עם בהמתו שלו הוא זה השואל בהמה ממעבידו, כי אז באה הבהמה בשכרו, כלומר הוא יפחית משכרו משום שהוא שואל את הבהמה, ועל כן אין לראות בו שואל (השואל את הדבר חינם אין כסף) אלא הוא שוכר, ועל כן הוא פטור באונסין. יוצא, שהלכת השוכר אכן באה בפרשה זו. ברם, דווקא משום שניתן לפרש פסוק זה באופנים שונים כל כך כאשר מבינים כך את המלה "שכיר" והוא יהיה אפוא בלתי מדויק, צריך לומר שקרוב לוודאי פירושה של מלה זו אינו שכיר יום כי אם: או שוכר, על משקל פקיד או נגיד, והתורה באה ללמדנו. אם הוא שוכר הרי הוא בא בשביל שכרו ולא כל ההנאה שלו, ולפיכך "לא ישלם", או נאמר שהמלה "שכיר" מוסבת על בהמת העבודה, כי אז היא באה בשביל שכרה, וגם אז אין צריך לשלם. ואכן מצינו את שם־התואר "שכיר" גם כשהוא מוסב על חפצים, השוה "בתער השכירה" (ישעיה ז, כ). לפיכך נאמר כאן על כל פנים ששוכר פטור מאונסין, אך אין הכתוב אומר דין גניבה ואבידה. ואמנם חולקים בדין זה ר' מאיר ור' יהודה; השוה רש"י ע"א. ושוב נמצינו למדים שדברי הכתוב מעומעמים וניתנים לפרש פירושים שונים, ואין לנו אלא להחזיק בפירושו תורה שבעל פה.