פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק כב · פסוק יב
אם טרף יטרף יביאהו עד. בכל המקרים שהוזכרו קודם, או שקיימת הוכחה שאכן הבהמה ניזוקה בשל אונס, כך ב"מת" או "נשבר" (את מקרה "נשבר" אי אפשר למנוע, שהרי הבהמה ניזוקה עוד לפני שהרועה מיהר להצילה ואפילו מוטב לפרש "נשבר" שלא כדעת המכילתא ויוב"ע שנשברה על ידי חיה, כי אם על ידי נפילה, כי אז ברור שיש כאן משום אונס, וכך גם מפרש רש"ר הירש), או שבלתי אפשרי להוכיח זאת כמו ב"נשבה" וכאן התורה מאמינה לשומר, שהרי הוא נשבע שלא פשע ולא שלח ידו במלאכת רעהו. לא כן הדבר בטריפה, שכן כאן הוא יכול להוכיח שהבהמה נטרפה בשל אונס או בשל רשלנות מצדו, ועל כן "יביאהו עד" - עליו להביא את הבהמה כהוכחה לכך שעמד ככל יכולתו כנגד החיה הטורפת או שלא יכול היה לגבור עליה, ואז הטרפה לא ישלם. משנקבע בבית־הדין כי אמנם בטריפה מדובר, אינו צריך לשלם20.