פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק יז · פסוק ח
ד המלחמה בעמלק (יז, ח־טז)
העונש על חסרון האמונה השיגם מהר - הם הותקפו על ידי אויב חיצוני. לפי המסופר בדברים כה, יז ואילך תקף עמלק תחילה את הנחשלים שבישראל, ועמד לתקוף את המחנה העיקרי, כאשר משה ציווה על יהושע לעמוד מולו, יחד עם צבא מובחר. בעוד הוא עצמו יתבונן בקרב מראש הגבעה כאשר מטה האלוהים בידו (הפסוקים ח־ט). יהושע עושה כמצווה, ומשה אהרן וחור עלו אל ראש הגבעה (פסוק י). והנה מתרחש נס - כל עוד משה מרים את ידו, וגבר צבא ישראל, ומשהניחן - וגבר עמלק (פסוק יא). כיוון שכבדו ידי משה, הושיבוחו אהרן וחור על אבן ותמכו בידיו מזה ומזה עד הערב, עד שיהושע החליש את עמלק ביותר (הפסוקים יב־יד). לאחר מכן ציווה ה' שמשה ירשום ניצחון זה לזכרון בספר וימסור ליהושע שיש למחות את זכר עמלק לנצח (פסוק יד). משה בנה מזבח זכרון - לניצחון המופלא - וקרא לו "ה' נסי", ואמר שמזבח זה ישמש מצבת זיכרון תמידית שה' יילחם בעמלק לעולם (הפסוקים טו־טז).
עמלק כבר מוזכר בבראשית לו, יב, טז, כנכדו של עשו. היה זה עם־שודדים, שמוקדם מאוד נפרד מבני אדום והתיישב בחבל פטרה, בין סיני והנגב שבארץ כנען38.
וילחם. בלא כל סיבה, מתוך תאוות־רצח ושוד בלבד, התנפלו על ישראל. התקפה נפשעת שכזאת נחשבה למרושעת אפילו אצל עובדי ע"ז שעבדו לאלוהות כלשהי, על כן נאמר בס' דברים39 "ולא ירא אלהים" - ללא כל יראה מפני איזו אלוהות שתהיה.