אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק ט

פסוק ח

לאות על־ידך וגו'. הכתוב חוזר על מצוה זו להלן פסוק טז, ושוב בס' דברים ו, יח ו־יא, יח, ובכל אלה בא במקום המלה "זכרון" שבכאן "טוטפות", ואלו ביחזקאל (כד, יג ו־כג) בא במקומה לשון "פאר". כבר רשב"ם מעיר, שלפי פשוטו של מקרא יש להבין ש"והיה לך לזכרון תמיד" כאלו כתוב על ידך245, וראה ראב"ע ע"א. "יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמרו, כי לאות ולזכרון על דרך 'כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך' (משלי א, ט)... ומהו שיהיה לך לאות ולזכרון, שיהיה שגור בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתודה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו... איננו מכחיש שיקול הדעת כמו 'ומלתם את־ערלת לבבכם' (דברים י, טז), שנצטרך לתקנו לפי הדעת"246.

דרישת המסורת לכתוב לזכרון דווקא אותן הפרשיות שבהן אנו מצטווים על עשיית האות הזה, היא הפירוש הנכון ביותר של החיובים האלה. הן ראינו בתורה שעצם הצו בדבר העלאה על הכתב של חוק או ספר נרשם אף הוא בחוק או בספר הנדון, למען ידעו הכל במצוות מי הועלו הדברים על הכתב. כך הדבר בקשר לספר הברית247, כך הדבר בברית המחודשת248, וכן גם בס' דברים (לא, ט). בדומה לאלה הרי גם כאן רצונו של המצווה ב"ה, שהמצוה לשים את האות־הזכרון על היד ועל הראש תהיה כתובה באות זה עצמו, למען ידעו ששימת אות זה מצוות ה' היא ורישומו של האות על נושאו יהיה בטוח עוד יותר. וראיה לכך גם מצוות המזוזה (שם ו, ח; יא, כ) שבנוגע לה אין כל צל של ספק, שגם עצם ציווי הכתיבה צריך להיכתב בה. ואף המצוה סמלית של ציצית (במדבר טו, לז ואילך) מוכיחה שהתורה דורשת אותות נראים לעין כזכרון למצוותיה.

תורת ה', כאן זוהי הוראת ה' שידו החזקה גאלה את ישראל; והשוה ישעיה א, י; משלי לא, כו. מצוות תפילין נתקיימה בימי בית שני בידי הפרושים תמיד249 והם התעטרו בהן במשך כל היום כולו. נראה שפשוטי העם בדרך כלל לא קיימו מצוה זו, ולא רק משום הטורח שבהיות עטורי תפילין לאורך כל היום, אלא גם משום שהתקשו לשמור על טהרת הגוף הנחוצה לכך.

בין עיניך. הכתוב "ולא־תשימו קרחה בין עיניכם למת"250 מוכיח שגם כאן הכוונה לראש.

שורשה של המצוה גלוי וברור - על ידי אות זה שעל היד ועל הראש מוקדשות עשייתו וחשיבתו של האדם מישראל לה' ב"ה, והמלים הכתובות בתוך התפילין רק הן אשר מחייבות את נושאן לעבודתו ית'. בפרשיות "קדש", "והיה כי יביאך" מסופר על עובדת יציאת מצרים, כאשר ה' נתגלה כמציל ("קדש") וכשופט ("והיה כי יביאך"), ואלו בפרשת "שמע" כלולה האמונה באל אחד, ובפרשת "והיה אם שמוע" - האמונה בשכר ועונש. ולא כאן המקום לפרש את פרטי המצוה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה