פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק טז · פסוק לה
בסוף הפרשה מודגש שנס המן נמשך ארבעים שנה.
עד־באם אל־ארץ נושבת. אין קביעה זו חופפת בדיוק את הקביעה שבסיפא "עד באם אל־קצה ארץ כנען", שהרי לפי הקביעה הראשונה לא היה מן בארץ סיחון ועוג, ואלו בספר יהושע (ה, יח) מתואר שהמן פסק רק אחר שעברו את הירדן24. צריך אפוא ליישב את הסתירה עם המפרשים הסוברים, כי בעבר־ירדן מזרחה ירד המן רק במידה שתוצרת הארץ לא הספיקה לצרכי העם, ופסק רק עם בואם לכנען25, או נאמר ש"ארץ כנען" הוא ביאורה של "ארץ נושבת", בעוד ש"ארץ סיחון ועוג" נחשבת עדיין למדבר, מכיוון שלא היה שם מזון כדי צרכי ישראל, ושם הוסיף המן לרדת במידת הצורך26.