פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק ו · פסוק ג
וארא... נודעתי. אלא שמן ההכרח הוא, שהביטוי "נודע ה"' מביע דרגה גבוהה מאשר "נראה ה"', שהרי הביטוי האחרון מתבאר בדברי ה' עצמו - "במראה אליו אתודע" (במדבר יב, ו), כלומר, אין זו ראייה מוחלטת, כי אם ראיית מראה בלבד. "נודע ה"' - דרגת התגלות גבוהה יותר - לא ניתנה אלא למשה אשר הורשה לומר "ואדעך" (לג, יג). "נודע" שכזה יכול להתרחש רק כאשר הוא ית' מתגלה כה', משום שרק שם זה מציין את מהותו בשלימות. אמנם הוא גם יכול להיראות כה' במראה, אך אז עדיין לא הגיע הנביא־הרואה לדרגתו של אבי־הנביאים, לדרגתו של משה רבנו. ויש לשים אל לב, לא נאמר כאן. ושמי ה' לא נודע להם, ואף לא נאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם (כלומר לא נתגליתי להם במראה בשם ה'), אבל נאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם", כלומר לא נתגליתי להם בשמי ה'. ואולם, ישאל השואל, מדוע באים בפסוק שני השמות, ה' ושדי, כאשר הקיטוב הוא בעיקרו בביטויים "וארא" ו"נודעתי", והרי די היה שיהיה כתוב. "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ולא נודעתי להם"? ויש לומר, שבשני השמות האלה טמון ההבדל בין "נראה" לבין "נודע". דרגת ההתגלות של "נראה" פותחת לו לאדם רק את ידיעת ה' הבאה לידי ביטוי בשם "אל שדי", בעוד שדרגת ההתגלות הגבוהה יותר של "נודע" מביאה לידיעת שם הוי"ה2. ואם הנביא יחזקאל (יחזקאל כ, ה) מייחס "נודע" לא רק למשה רבנו, כי אם לכל בני ישראל - "לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים" - הרי צריך ביטוי זה לבטא גם את היחס שנוצר בין ה' לבין ישראל במצרים, והוא אפוא שונה מן היחס ששרר בין ה' ולבין אבות האומה. התערבותו הישירה של ה' בגורלם של ישראל, התערבות המתוארת באורח מפורט יותר בפסוקים ו־ח, מבטאת יחס חדש זה של ה' לישראל.
והוצאתי וגו' הוא ביאורה של הפתיחה "אני ה"'. העובדה שהפרשה פותחת בשם "אלהים" מובנת היטב, שהרי רק מכאן ואילך רוצה ה' להתגלות בשם הוי"ה.
באל שדי. הבי"ת כמו "בתור"3.
אברהם... יצחק... יעקב. התגלותו ית' לאברהם בשם "אל שדי" מתוארת בבראשית יז, א, והתגלותו ליעקב - שם לה, יא, ואלו התגלויותיו ית' ליצחק מתוארת שם כו, ב, כד, והשם "אל שדי" לא מוזכר בהן. ההנחה היא, שהתגלויות אלה היו דומות לאלה שהיו לו לאברהם 4.
ושמי ה' לא נודעתי. בצדק מצביע רש"י5 על דברי ירמיהו (טז, כא) "בפעם הזאת אודיעם את־ידי ואת־גבורתי, וידעו כי־שמי ה"', שמהם משתמע בבירור, כי הוא ית' מראה עצמו כה' בכך שהוא מוכיח את גדולתו וגבורתו על ידי מעשה נסים, ובדומה גם האמור בישעיה (נב, ו) "לכן ידעו עמי שמי". ומוכח שהשם ה' היה ידוע כבר קודם לכן לפחות במשפחת משה, שהרי אמו נקראת יוכבד6 ואך רק מאוחר יותר נודע שם זה אצל הכל, ומכאן ריבוי השמות באות יו"ד.*
וגם בא ללמד שגם בהתגלות בשם אל שדי היה משום מעשה חסד כלפי האבות, שגם לפני אברהם דיבר ה' עם אנשים ונתגלה להם, אבל לא בשם זה כי אם בשם אלוהים, כלומר, לא הראה עצמו כאדון על הבריאה שהכל בידו, עד שאברהם הכירו בתור שכזה. מעשה החסד הראשון היה אפוא בהופעה בשם אל שדי, השני - כריתת הברית אשר בה הבטיח לאברהם ולזרעו את ארץ כנען.