פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק ד · פסוק כא
כאשר משה נטל לידו את המטה שנועד לעשות בו נפלאות, גילה לו ה', כי משיגיע למצרים, יהיה עליו לעשות לפני פרעה את כל הנסים אשר הורהו, אלא שכל זה יישאר בלא תוצאות עד אשר יבשר לו את מות הבכורות. דומה, שעד כאן לא גילה לו ה' למשה את תשע המכות הראשונות, וכי רק עתה הוסיף שלבסוף, אחר שכבר ייעשו כל הנסים הללו, יהיה עליו לבשר את מות הבכורות. העובדה שגילוי זה נתגלה למשה רק זה עתה, סמוך לצאתו לדרך מצרימה, ייתכן שטעמה בכך, שכאן צוינה תכליתה של הגאולה במובן שונה משצוינה קודם, בשעת ההתגלות בסיני. שם העניין הוא לגאול את ישראל מסבלותיו ולהביאם אל ארץ טובה. אמנם נאמר שם, כבדרך אגב, "תעבדון את־האלהים על ההר הזה" (ג, יב), אך אפשר ששם מדובר בעבודה חד־פעמית. כאן לעומת זאת, כאשר משה ניגש למלאכת הגאולה, עליו לשמוע שתכליתה העיקרית של הגאולה היא להמיר את העבודה לפרעה בעבודת ה' ב"ה, וכי ישראל הם בעיניו ית' הבן הבכור, בן זה אשר נועד לתפוש את המקום הראשון במשפחה, אבל גם חובה עליו להנהיג את אחיו ולחנך אותם. על כן סיבב ה' שלא מיד תישלח על פרעה המכה הקשה ביותר, אלא תחילה ייעשו בו מעשי־נסים רבים, כדי שישראל ישתכנעו מגדולתו וכל־יכולתו של ה', ויגשו אל עבודתו מתוך התלהבות שמחה.
ראה. מסתבר שבמלה זו כלולה הדרישה אל משה להתבונן - בדרכו מצרימה - בדברים העתידים להתרחש ולהפיק מהם את הלקחים הראויים, לקחים שאותם ימסור בהזדמנות נאותה לעמו. התבוננות זו היתה צריכה להביא את משה לידי המחשבה, שמעל לכל אין לו להתחשב בשום דבר כאשר מדובר במילוי מצוות ה', שמעל לכל עליו להקדיש את בניו לעבודתו ית', דבר שלא עשהו לגבי בן אחד (אולי מתוך התחשבות במדינים או בחותנו), ועל כן - "ויהי בדרך במלון" וגו'154.
ואני אחזק. חיזוק לב פרעה נבע תחילה מפרעה עצמו, ורק מן המכה השישית ואילך (ט, יב) היה זה ה' שחיזק את לבו, והשוה שם.