אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן

פרק ד · פסוק יח

פסוק יז

ד משימתו הראשונה של משה - הופעתו הראשונה במצרים (ד, יח - ו, א)

משה נפרד מאת חותנו כדי ללכת מצרימה אחרי שה' בישר לו, כי מתו מבקשי נפשו. עם צאתו לדרך מזכיר לו ה' פעם נוספת את כל המופתים אשר יהיה עליו לעשותם לפני פרעה, וגם אומר לו מראש שכל אלה לא ירשימו את פרעה ולא ישיגו מאומה, עד שבסופו של דבר יהיה עליו לבשר לפרעה את מותם של בכורי מצרים. בדרך מביא ה' את משה בסכנת־נפשות, סכנה שאשתו מצילה אותו ממנה על ידי כריתת ערלת בנה הצעיר. לפי ציווי ה' יוצא אהרן לקראת משה אחיו. האחים נפגשים בהר חורב ומשה מספר לאהרן על השליחות שה' הטיל עליו. יחד הם מכנסים את זקני ישראל, עושים את האותות, והעם מאמינים, כי אמנם שעת הגאולה הגיעה. הם הולכים אל פרעה ומבקשים ממנו ליתן חופשה לעם לימים אחדים, כדי לצאת למדבר ולעבוד שם את ה'. פרעה דוחה בקשה זו מכל־וכל ואף מצוה על נוגשיו להגביר את הלחץ על עם בני ישראל, כדי למנוע אותם מן העיסוק "בדברי שקר", בדברי־הבל. שוטרי בני ישראל, שנתמנו לפקח על ביצוע העבודה ואינם מתייחסים אל בני עמם בחומרה הדרושה, מוכים, אבל תלונתם אל פרעה נשארת בלא תוצאות. בצרתם ובייאושם הם קובלים על משה ואהרן וטוענים שהללו החמירו את מצב העם. משה פונה אל ה' וקובל אף הוא שבמקום להציל את העם אך הירבה את סבלם, וה' מרגיעו בהבטחה, שעתה יראה לו לפרעה את ידו החזקה.

מאז ומתמיד התקשו בשאלה, כיצד זה שאחרי שה' שלח את משה - בשיחה ממושכת עמו - למצרים, כיצד זה שנחוץ עתה ציווי נוסף לעשות כן. והרי משה כבר החליט ללכת למצרים, ואף כבר נפרד מאת חותנו. רמב"ן141 מיישב שאלה זו באומרו, כי "כאשר קיבל משה ללכת בדבר השם וחזר למדין ליטול רשות מחותנו, היה סבור ללכת יחידי מתנכר, ולכן אמר אליו 'אלכה־נא ואשובה אל־אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים', כלומר אראה את אחי העודם חיים ואשובה, כי הוא כדרך ביקור בחור הנכסף לראות את אחיו, ואז אמר לו ה' במדין, 'לך שב מצרים', כלומר קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מצרים ואל תפחד שם, כי מתו כל מבקשי רעתך, ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם. לכן לקח את אשתו ואת בניו, כי היה זה עצה נכונה להוליכם עמו, כי בעבור זה יבטחו בו ישראל יותר, כי בהיותו בן־חורין במדין, יושב בביתו בשלום עם בניו ועם אשתו, חתן כהן הארץ, לא יביא אותם להיות שם עבדים וימררו את חייהם בעבודה קשה רק אם יהיה נכון לבו בטוח שיצאו בקרוב, ויעלה עמהם לארץ כנען"142. אבל דומה שהביאור הפשוט ביותר הוא זה של ראב"ע143, 'אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופירושו - כבר אמר, כלומר, "ויאמר ה"' הוא לשון עבר מוחלט, ופסוק יט משמש הסבר לקודמו. הן אין ספק שיתרו ידע, כי משה נרדף במצרים, וכי יהיה בסכנה, אם ישוב לשם. כיצד יאמר אפוא לחתנו "לך לשלום", בלא להזהירו על הסכנה הצפויה לו בשובו לשם? התשובה לשאלה זו היא בפסוק יט. דווקא כדי שמשה יוכל להיפרד מיתרו, בישר לו ה' "כי־מתו כל־האנשים המבקשים את־נפשך", וכיוון שאמר לו "לך שב", יכול היה משה לומר ליתרו "אלכה ואשובה", שכן יכול הוא להוסיף, כי נודע לו ממקור מהימן, שאין לו עוד לחשוש מפני אויביו. ומעין זה, דהיינו ביאור הפסוק הקודם על־ידי זה שאחריו, מצינו גם להלן (יא, א), וראה שם.

יתר. הוא יתרו, כמו גשם144 הוא גשמו145, ושלמה146 הוא שלמון147 כדברי ראב"ע.

אחי. כלומר, קרובי משפחה, וכמו בבראשית יג, ח; כט, יב ועוד.

ואראה. אין משה מגלה את כוונתו האמיתית, לצאת את מדין לצמיתות, כי אם יגלה אותה, לא יתן לו חותנו ללכת, ומה גם שהוא רוצה לקחת את אשתו ואת בניו עמו למצרים148. ויש להבין שאכן לקח אותם עמו, אלא שמאוחר יותר (והסיבה לכך אינה ידועה) החזיר אותם אל יתרו לארץ מדין; השוה להלן יח, ב149.

לך לשלום, השוה דברי חכמינו ז"ל באשר להבדל בין "לך לשלום" ובין "לך בשלום"150 מתו כל האנשים. ודאי שידעו גם במדין, כי מת פרעה מלך מצרים. אך ייתכן, שאויביו האחרים עודם חיים והם יסכנו אותו גם אצל המלך החדש. והשוה תרגום יונתן בן עוזיאל.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה