פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק ד · פסוק יג
אדני. רמב"ן135 מבאר את השימוש בשם זה. "ולמעלה הזכירו שני פעמים"136 באל"ף דל"ת, שהיה מתחנן בו שלא יחר בו אף, ואולי היה מתירא מהזכיר השם הגדול המחודש לו ומדבר אליו".
שלח... תשלח. כבר ביאר ראב"ע, שאין עם חרון־אף זה שום עונש, וכמו אצל אהרן ומרים שהכתוב מעיד (במדבר יב, ט) "ויחר אף ה' בם", שגם שם לא היה עם חרון־אף ה' משום עונש. ברם, ייתכן שהעובדה, שמעתה יהיה עליו על משה להתחלק בשליחותו עם אהרן, וזה שבשל כך נבחר אהרן - ולא משה, להיות כהן, תוצאות של חרון־אף ה' זה הם. ייתכן שכאן אמר ה' למשה - מכיוון שסירבת לקבל על עצמך את שליחותי, הרי לא אתה כי אם אהרן אחיך יהיה כהן לעמי ישראל, אלא שאין הכתוב מאריך בענין זה, כדי לא לקטוע את סיפור יציאת מצרים. ואם כנים דברים אלה, כי אז ביאור המלה־השם "לוי" שבכאן יהיה - הכהן. ואמנם מצינו שהכהנים נקראים לויים, אולי משום שהם "נלוים אל ה"', כפי שמבאר רש"י במסכת חולין137.